הגמרא מדייקת מתוך דברי רב חסדא שיש להיכנס שיעור שני פתחים ורק אחר כך יתפלל. מה משמעותה של כניסה זו האם זו כניסה פיזית לתוך בית הכנסת או שינוי אווירה מעולם העשייה לעולם התפילה? רש"י מפרש שהכניסה היא של מרחק. שלא ישב סמוך לפתח, כיון שאז נראית עליו הישיבה בבית הכנסת, כמשא ועול. לעומתו מבארים התוספות (הגהות הב"ח אות ה) שאין לפרש שצריך להכנס מרחק של שני פתחים מהדלת כיון שלפעמים בבית הכנסת יש רוב עם. לכן כוונת רב חסדא, שישב מעט כדי שתתיישב עליו דעתו ויוכל להתפלל כראוי.
בשיטת רש"י נאמרו שתי הסתייגויות. ר' יונה מחדש שאם יש לו מקום קבוע ליד הפתח אין בכך פגם כיון שאין בישיבה ליד הפתח סימן לזלזול בתפילה. המהר"ם מרוטנבורג (הובא בטור) כתב כרש"י שצריך להיכנס שיעור שני פתחים, אולם הטעם מפני שמסתכל לרשות הרבים ומסיח דעתו מהתפילה ולכן אם אינו פתוח לרשות הרבים אין חשש לשבת ליד הפתח.
להלכה המחבר פסק לחוש לכל הפירושים. כרש"י שלא ישב סמוך לפתח, שנראה עליו כמשא עיכוב ביהכ"נ, ולכן צריך שיכנס שמונה טפחים, אך היכן שיש מקום קבוע לתפילה, או פתח בית הכנסת אינו מופנה לרשות הרבים, מותר לשבת ליד הפתח. וכתוספות שימתין זמן של שיעור שני פתחים.
הב"ח חידש עפ"י הירושלמי שצריך לדאוג שלכל בית כנסת, תהיה עזרה כדוגמת האולם שהיה לפני ההיכל במקדש. ומשמעות כניסה שני פתחים היא שתי דלתות. ואעפ"י שהמחבר לא הביא דעה זו, כתב המשנ"ב (צ,סא) שלכתחילה לא יתפללו בעזרה זו שלפני בית כנסת. והברכי יוסף (צ,ז) כתב לחוש לדעה זו. וציין למדרש רבה (פרשת כי תבוא) האומר: "אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם אלא הוי מכוין להכנס דלת לפנים מדלת, לשקוד על דלתי אין כתיב, אלא על דלתותי, שתי דלתות, ולמה, שהקב"ה מונה פסיעותיך ונותן לך שכר".
דברי רבי אמי שלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכים לו ימיו ושנותיו. זוקקים ביאור בכמה עניינים. מפאת קוצר היריעה, נתמקד בביאור מהו התרגום הרצוי.
תוספות כותבים בתחילה את שיטת ריבב"ן שתרגום משמעותו תרגום ללשון שהעם מבין באותו תקופה. אך תוספות דוחים פירוש זה ומוכיחים שתרגום אונקלוס עדיף כיון שניתן ללמוד ממנו דברים שאינם מובנים מהעברית. כדברי רב יוסף (מגילה ג,א) שאלמלא התרגום לא היה מבין את הפסוק. הטור (רפה) כתב שאם למד הפרשה בפירש"י נחשב כמו תרגום שאין כוונת התרגום, אלא שיבין הענין. מאידך, הטור דוחה את האפשרות שיקרא תרגום ללשון שהעם מבין באותו דור.
להלכה המחבר פסק כטור שאם למד הפרשה עם פירוש רש"י יצא ידי חובה, אך ירא שמיים יקרא תרגום ורש"י. והסביר המשנה ברורה (רפה,ד) מדוע תרגום ללשונות אחרות אינו מועיל כיון שרש"י ואונקלוס מוסיפים פירוש על הנאמר בתורה. מה שאין כך בתרגום שהעם מבין באותו זמן, שהוא רק מסביר את הכתוב בתורה.