דבריו של אבא בנימין האומר: "אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת". מתפרשים לפי פשוטם על היחיד, שעדיף לו להתפלל בבית הכנסת אף שאין לו מנין, כיון ששם הוא מקום הרינה ולכן תפילתו נשמעת, וכך כתבו תלמידי ר' יונה. אולם הב"י (צ,ט) כותב ששיטת הטור שמעלת התפילה בבית כנסת היא רק בציבור ואם אינו מתפלל עם הציבור אין מעלה לבית הכנסת על הבית.
להלכה כתב המחבר (צ,ט) כדעת ר' יונה שאם נאנס ומתפלל ביחיד יתפלל בבית הכנסת. וכתב המשנ"ב (צ,לג) כדבר פשוט שאם הוא תלמיד חכם ויש חשש חילול ה' אם יתפלל מאוחר בבית הכנסת, עדיף שיתפלל בביתו.
רב הונא מלמדנו שכל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו.מימרא זו מקבילה לנאמר להלן (ז,ב) משמו של רשב"י: שכל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו, שנאמר: (שמואל ב, ז) "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה".
נחלקו הראשונים האם מספיק לקבוע בית כנסת קבוע ובדרך זו נקט ר' יונה שבבית הכנסת אין צורך לקבוע מקום מסוים כי כולו מקום תפילה ואילו בביתו יקבע מקום לתפילה. מנגד הרא"ש עפ"י הירושלמי טען שיש לקבוע מקום מיוחד גם בבית הכנסת.
להלכה (צ,יט) פסק המחבר כשיטת הרא"ש.וכתב המגן אברהם שבתוך ד' אמות נחשב מקום אחד כי אפשר לצמצם. וכתבו האחרונים (כה"ח) שאם שכניו בבית הכנסת מפריעים לו בתפילה פשוט שיכול לשנות את מקומו.