שלום. אני לוקחת כדור נגד דיכאון. לפני חמש שנים היה לי ארוע קשה של דיכאון והייתי בגללו בבית חולים למשך שלושה חודשים בערך. מאז אני בסדר גמור חוץ מאשר שאני לוקחת כל יום כדור נגד דיכאון. מאז לא היה לי שום התקף דיכאון ואני ממש בסדר. כולם אמרו לי לא לספר בדייטים הראשונים על הכדור אבל לי מאוד חשוב להיות כנה ובגלל שאני לא מספרת אני מרגישה צבועה במשך כל הדייט וזה נראה לי מפריע לאווירה, נהיות שתיקות ארוכות ובסוף זה לא מצליח. אני לקראת הדייט השלישי עם בחור שנראה לי די מתאים. האווירה ביננו טובה אבל אני מרגישה ששוב זה יקלקל לי את הדייט. תחושת הצביעות הזאת משגעת אותי ואז אני שותקת והאווירה נהיית לא נעימה. מה לעשות?
תשובה
שלום לך. אחוז ניכר מהאוכלוסיה נעזרים בטיפול תרופתי נגד דיכאון ונמצאים בזוגיות מאושרת. איני רואה סיבה מדוע זה לא יהיה גם המצב שלך.
בכל אופן, נראה כי המחשבה המובילה אותך לתחושת הצביעות היא המחשבה שטוענת שאם את לא מספרת הכל בדייט הראשון זה אומר שאת צבועה. אני מניח שאם היית חושבת מחשבה שטוענת שזה לא צביעות אזי לא היית חשה כך.
לכן, אנסה לשתף אותך במחשבה אחרת: תארי לעצמך בחורה שעברה טראומה בילדותה. כעת היא התגברה על הטראומה ונמצאת בשלב יציב וטוב בחייה. האם לדעתך על הדייט הראשון היא צריכה לומר למדוייט שלה: "הי, קוראים לי שרון ועברתי טראומה בילדות!", או לחלופין האם צריך לספר במפגש הראשון על: משברים בגיל ההתבגרות, קשיים במשפחה, חיפוש זהות, כעסים על חברות, יסורי מצפון בקשר למחויבויות וכו'. ברור שבדייט הראשון אף לא אחד חושף הכל.
השאלה היא למה?? התשובות לשאלה הזאת הן: א. אי-אפשר בהכרות ראשונית לחשוף הכל. תמיד יש לבחור חלק. ב. דרכם של בני-אדם להציג תחילה את החיוב והנעים, ורק שהאוירה נהיית בטוחה ומאפשרת להציג את הקשה והפגוע. ג. הצגה של חולשה במפגש הראשון עשויה להוציא אותה מפרופורציה.
ארחיב את הנקודה השלישית: אם שרון תאמר במשפט הראשון בדייט "הי, קוראים לי שרון ועברתי טראומה בילדות!", המדוייט שלה עשוי לתת לטראומה הזאת משקל יתר לפני שהספיק להכיר את שרון - את כל הטוב והעושר והאושר שבה ולראות רק את הטראומה במימדים גדולים ומזוייפים. אם שרון היתה מחכה עד שאותו עלם פז יכיר קצת יותר את עולמה הפנימי, עד שיווצר קשר משמעותי במידה מסוימת, ואז היתה מספרת על הטראומה, הטראומה היתה מקבלת את המימדים האמיתיים ביחס לשאר אישיותה של שרון, ועדיין אותו בחור יוכל לבחור האם הוא מעוניין להמשיך את הקשר.
לכן, לדעתי אסור לבלבל בין כנות לבין התאמת החשיפה לשלב המתאים בקשר. בכל מקרה אנחנו מתאימים את החשיפה לשלב המתאים בקשר ואין פירוש התאמה זו חוסר כנות, אלא אנושיות גרידא. חכי פרק זמן הגיוני (כמובן לא ארוך מידי) עד שתרגישי שאותו בחור מכיר אותך קצת יותר לעומק, ואז ספרי לו בגילוי לב על עצמך. החליפי את המחשבה שאומרת לך שאת צבועה במחשבה שאומרת לך שאת מתאימה את עצמך לשלבי התפתחות הקשר וזאת היא כנות אמיתית, וראי שתחושת הצביעות מתמוגגת.
בהצלחה רבה!!
מושון לוינגר.
מטפל זוגי ומשפחתי ויועץ לפנויים פנויות.
mooshon.lr@gmail.com
www.pesherkesher.com