גם לי כמו לכל אחד מאיתנו יש איזשהו סוד. סוד שרק אני יודעת ואף אחד מלבדי לא.
אני תלמידת כיתה יא', ובמשך שנתיים וחצי אני שקועה בתוך השקר.
כבר שנתיים וחצי אני מעתיקה במבחנים!!!
הייתם מאמינים, ילדה בכיתה יא'?!
הייתי מקבלת ציונים מעולים. לא העתקתי מזו שישבה לידי אלא מהמחברת שלי, מהסיכומים שלי. לא הייתי לומדת למבחנים, ניגשתי למבחן כשהדפדפת או המחברת מוסתרים ע"י הקלסר ופשוט הייתי מעתיקה, הייתי מומחית בזה.
אף אחד לא הבחין בכך, או לפחות כך נראה לי. ח ו ץ מאחד יחיד ומיוחד ב ו ר א ע ו ל ם. שצופה עלינו מלמעלה. צופה על כל צעד וצעד שאנו עושים...
הרגשתי רע. הרגשתי גרוע ואף פעם לא ידעתי עד כמה!
תמיד רציתי להפסיק עם זה ולא הצלחתי. כנראה לא מספיק רציתי ולא מספיק התאמצתי למען זה.
אבל אני רוצה להגיד לכם שזה נורא! זו הרגשה ד פ ו ק ה. הרגשה שכל כולי פשוט.... לא שווה גרוש!!!
אני תלמידה בתיכון, אני מדריכה בתנועת נוער וזה מה שאני?! זה האופי שלי?! גועל נפש!!!
איפה כל הערכים שאני גדלתי עליהם?
איפה הערכים שעל פיהם אני מחנכת ומלמדת את החניכות שלי???!
אבל עכשיו, זהו! לקראת הבגרויות החלטתי שזהו זה, זה הסוף. החלטתי שככה אני לא ממשיכה יותר!
היה לי ממש קשה כי פתאום הייתי צריכה לגשת למתכונת עם חומר שמבחינתי מעולם לא למדתי.
אף פעם לא נפגשתי עם החומר הזה. אבל החלטתי ברצינות וזהו!
עבדתי קשה ובמתכונת הראשונה קבלתי 60. התחלתי להתעצבן על עצמי וגם על אלוקים... כי מה, עשיתי השתדלות והוא יודע, וזה מה שיוצא?!
כעסתי כי הרגשתי שהקב"ה לא מספיק עוזר לי.
אבל אח"כ נרגעתי קצת והשתלטתי על מחשבותיי ואז פתאום הבנתי שהקב"ה לא אשם בכלום!
זהו ניסיון שיצרתי לעצמי ואני יכולה לעמוד בו וזה תלוי רק בי!
אני לא יכולה לחשוב שבגלל שהחלטתי שאני מתקדמת במשהו יהיה הוקוס פוקוס והכל יסתדר מעצמו. לא. אני חייבת להתאמץ ולהשתדל כדי להצליח בזה.
למתכונת שהייתה לאחר מכן למדתי עוד קצת והיה בי הרצון העז והעצום להצליח ולהראות לעצמי שאני כן שווה משהו...
נגשתי למתכונת והיה לי ממש דפוק! ממש גרוע!
חשבתי שזהו זה, זה הסוף ואכלתי אותה! זה העונש של מי שמתנהג כך, באי יושר במשך שנים.
המורה החזירה את המתכונת ו... קיבלתי 90! זה היה מדהים! לא האמנתי!!
לא הפסקתי להודות לה' יתברך והרגשתי שאני מבחינתי עשיתי והשקעתי והתפללתי והוא נשא אותי על כפיו ועזר לי..
ההתמודדות מאד קשה לי וזו רק ההתחלה, אני רק בתחילת הדרך ויש לי עוד הרבה בגרויות שאני צריכה לעבור ואני לא יודעת איך כי גם זה חומר חדש בשבילי, לצערי..
אני מאמינה שיש עוד אנשים כמוני,
אני מקווה שלא באותה רמה ואולי בנושאים אחרים אבל מה שבאמת רציתי להגיד כאן שהכי חשוב לא להתייאש! לא להרגיש שלא שווים כלום כי זה לא נכון!!!
תמיד צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהודות על הטוב!!!
אבל כל אחד חייב לתפוש את עצמו בידיים כמה שיותר מהר ולהתחיל לפעול לפני שיהיה מאוחר מידי...
תרצו תתאמצו תתפללו ובעזרתו יתברך גם תצליחו.
בלי ייאוש ועם הרבה אמון בעצמכם.
אם אני הצלחתי, גם אתם תצליחו לכבוש את פסגת חלומכם!!!
בהצלחה לכולנו ורק טוב בחיים!!!