בהמשך לסידרה "אהבה בגיל צעיר" שגררה תגובות רבות מן הגולשים אנו מביאים לפניכם שני סיפורים אישיים. שלחו לנו אותם רעות וברק (השמות בדויים) ובהם הם מספרים את הסיפור האישי שלהם שביקשו לשתף בו אחרים שיוכלו להפיק ממנו תועלת. אתם מוזמנים להגיב ולהעיר וגם לשלוח לנו סיפורים אישיים מן הניסיון שלכם.
חברים מקשיבים - makshivim@kipa.co.il
הסיפור של רעות
שלום לכולם.
חשוב לי לפרסם את הסיפור שלי!
אני טעיתי! תלמדו מהטעיות שלי! נכון, הטעויות האלה עזרו לי להתקדם בחיים ואני מאמינה שכל דבר שקורה בא ללמד אותנו משהו!
ולמדתי מלא! אבל אם הייתי יודעת את הסוף הייתי חושבת פעמיים אם להיכנס לקשר הזה עוד פעם!
הסיפור שלי מתחיל כך:
היינו בקשר, אני והוא. שנתיים וחצי היינו בקשר!
עד שזה הסתיים...
בהתחלה הקשר זרם טוב, שני חמשושים שרוצים שיקשיבו להם!
תמיד רבנו! בכל הזדמנות.. אבל תמיד בסוף היינו משלימים, אחרי חודש או אפילו אחרי חצי שנה.
באמצע כיתה ט' העיפו אותו מהישיבה...הוא התחיל לרדת מהפסים. בהתחלה זה התחיל עם סיגריות וזה עבר מהר מאוד לגראס..
בהתחלה אני חשבתי שזה אשמתי! היה לי רגשות אשמה..
חשבתי שהייתי יכולה לעצור את זה.. חשבתי שאם הייתי אומרת או עושה כל מיני דברים אז זה לא היה קורה...- אבל זה לא נכון!! כי לכל אחד יש בחירה חופשית ולא משנה מה קורה לו בחיים הוא בוחר מה לעשות עם זה, אם לברוח או להתמודד והוא בחר בדרך שנראת קלה (אבל מסתבר שהיא הקשה..)
והיא לברוח! וזה לא משנה מה הייתי עושה-ככה הוא בחר!
בהתחלה הוא היה ממש מתלהב מזה! הוא הרגיש שווה.. ואפילו לפעמים הוא הצליח לשכנע אותי שהוא באמת "שווה" שהוא עושה את זה...
הבריחה שלו מהעולם רק הגבירה לנו את המריבות, הוא היה מתייחס אלי כאילו אני איזה אויבת.. ואני חשבתי שהוא מסכן וחייבים לרחם עליו אז ויתרתי לו, עכשיו אני יודעת שטעיתי.
אם הביאו לו את הקשיים האלה- אז מן הסתם הוא יכול להתמודד עם זה בצורה הכי טובה.
אלוקים לא נותן לאף אחד קושי שהוא לא יכול להתמודד איתו!
ככל שעבר הזמן הוא התדרדר יותר ויותר.. התחילו להצטבר תיקים במשטרה.. ואני חשבתי שזה רגיל.. שהמשטרה תמיד טועה- ושהוא תמיד צודק!
תמיד חשבתי שזה רגיל ונורמלי לקחת סמים- לא קורה כלום... רק קצת גראס... אבל זה לא נכון! כי בנאדם שלוקח סמים הוא לא לוקח סתם!! יש סיבה לכל דבר שאנו עושים בחיים!
עבר הזמן ואני קצת יותר הבנתי.. הבנתי שסמים זה לא סתם! שחייבים לעשות עם זה משהו! אבל לא ידעתי מה? ניסיתי לדבר איתו- ללא הצלחה!
בשלב מסוים הוא היה מכחיש שהוא משתמש ואני האמנתי, כי למה שהוא ישקר לי?? הייתי תמימה.
הקשר הפך לקשר תלותי, אני הייתי תלויה בו! והוא להפך.. אני הייתי בשבילו כ-ל-ו-ם! כי מי אני? איזה דוסה שלא מבינה כלום מהחיים שלה (ככה ה ו א חשב!)
באיזה שהוא שלב רבנו ולא דיברנו מלא זמן!
וכשלא דיברתי איתו פתאום הרגשתי כל כך חופשיה.
פתאום היה לי זמן למחשבות על עצמי,
פתאום היה לי זמן לבנות את עצמי...
פתאום היה לי זמן ללמוד!
פתאום לא היה לי בראש איזה בן שגם ככה אני לא אוהבת אותו...
ואז, כמו תמיד הוא רצה להשלים...
בתקופה שלא דיברנו הבנתי הרבה דברים שלא הבנתי לפני זה..
הבנתי שהקשר הזה לא בריא לי.. שהוא לא בדיוק הבנאדם שאיתו אני רוצה להיות בקשר אבל כמו תמיד נכנעתי וחזרנו להיות בקשר,
אך לא קשר כמו פעם.. קשר פחות טוב! למזלי..
באחת השיחות שדיברנו נתתי לו מספרים של אנשים שממש יכולים לעזור..
הוא כמובן ממש כעס כי 'הוא לא צריך עזרה'...
אבל באמת הוא מאוד צריך עזרה!
אחרי השיחה הזאת היו עוד כמה התכתבויות ואז זה הסתיים!
אחרי שזה הסתיים ישבתי עם עצמי וחשבתי: מה בעצמם יצא לי מכל הקשר הזה? הגעתי למסקנה שיצא לי מהקשר הזה הרבה כאב הרבה בזבוז זמן.
הוא נגע בי..לא נגיעה פיזית נגיעה רגשית- נגיעה לא אמיתית.
הקשר הזה פגע בי! הקשר הזה קלקל לי את העתיד זה עיוות לי את החשיבה! היום אני יודעת שאין דבר כזה ידידות בין בת לבן תמיד הבת והבן מפרשים שונה את הקשר תמיד מישהו חושב בכיוון שונה..
סתם הפסדתי בקשר הזה! גם ככה אני לא מתכוונת להתחתן איתו! אז למה? תמיד לפני שנכנסים לקשר צריך לשאול את עצמנו אם זה הבנאדם שאנחנו רוצים להמשיך איתו את חיינו, אם זה לא הבנאדם שבאמת אנחנו רוצים להתחתן איתו אז למה להיות איתו בקשר??? בשביל מה?? בשביל שאחר כך יהיה כואב לנו מזה? שיהיה הרגשה רעה? זה סתם בזבוז זמן!! במקום לעשות דברים שבאמת יקדמו אותנו אנחנו סתם עושים דברים, שנכון אנחנו לומדים מהם אבל הם בסופו של דבר רק מקלקלים לנו! בואו נחשוב על המעשה לפני שאנחנו עושים אותו! כי אחר כך סתם יהיה לא טוב! סתם נקלקל!
נכון, אפשר לתקן אבל זה קשה!
נכון לפעמים אנחנו לומדים דברים חדשים מקשרים שהיו לנו בחיים אבל אם זה כל כך חשוב שנלמד אותם אז נלמד אותם בדרך אחרת.
זה לא הדרך!
ממני
רעות
________________________________________________
הסיפור של ברק
יום אחד סיפרתי למישהו שאני כרגע עוסק הרבה בקטע של בינו לבינה ושלמעשה אני והנערה שאני אוהב נפרדנו לכמה שנים לצורך בניה אישית (אני בן 15). הוא שאל אותי מה הכוונה "בניה אישית"? אז אמרתי לו את הדבר הבא:
" אנחנו בררנו בהלכה, ומה שמצאנו זה שבנאדם צריך לבנות את עצמו לפני שהוא נבנה עם החצי השני שלו (ע"י נישואין) בגלל כמה סיבות:
א. בנאדם כל הזמן משתנה והוא לא יכול לדעת עכשיו (15) מה הוא יהיה בעוד 4 או 5 שנים ולכן הוא לא יכול לדעת מה יתאים לו אז..
ב. בקשר רומנטי, בנאדם מתקפל לטובת הצד השני.. ולפעמים הוא עובר על העקרונות שלו והורס ת'פוטנציאל שלו וכאשר בנאדם כבר סגור על עצמו אז כל הוויתורים נעשים במסגרת העקרונות שלו ושום כשרון גלום לא מבוזבז".
ואז הוא שאל אותי איך אני בדיוק עושה את זה?
אז עניתי לו כך: "שלום שלום. ולפעמים גם שבת שלום וחג שמח".
אז הוא אומר לי: "כן, בטח.."
אז עניתי לו: " זה נשמע קשה אבל זה קשה רק קצת בהתחלה! לאט לאט מתרגלים ובכלל לא שוכחים את האהבה!!!".
אז הוא ענה לי: "טוב לא יודע, זה נשמע לי קשה. אני בקושי מצליח לשמור נגיעה..".
אז עניתי לו: "תראה זה אולי ישמע לך כמו משו מטומטם אבל זה נכון: האהבה זה כמו תנור לבנים! אתה מחמם אותו בתחילת היום ואז אתה אופה בו... כל פעם שאתה פותח ת'תנור להוציא את הלחם התנור מאבד חום.. אותו דבר האהבה.. כל קשר לא רציני מבזבז את כוח האהבה המוגבל שיש לכל אחד.. למשל שאלתי לא מזמן מישהו כמה חברות היו לו וכמה הוא עדיין אוהב.. הוא ענה לי שעכשיו יש לו ת'חברה החמישית ושהוא אוהב עוד שלוש מהקודמות.. נו, לא חבל? ככה הכוח שלו מבוזבז על 4 אנשים במקום על האחת והיחידה..?
אנשים, אני מסכים שזה באמת קשה בהתחלה. אבל אף אחד לא אומר שאתה חייב לעשות את זה בין לילה! זה לוקח זמן.. כצעד ראשון אפשר שתיקח על עצמך להשתדל לעבור את היום בלי לדבר עם בנות חוץ משלום שלום (כמובן שיש מקרים שבהם אין ברירה ואף חייבים, אך כרגע אני לא מדבר עליהם). עברת את היום הזה בשלום? תנסה יומיים וככה תעלה לאט אבל בטוח!
ואז הוא אומר לי: "אני לא יודע אבל זה כאילו להתנתק מהחיים...".
אז עניתי לו: "ממש לא! הנערה הזאת מתפללת בבכנ"ס שלי, גרה רחוב לידי והיא בשבט שלי בבני עקיבא. אז מה?! הפסקתי להתפלל?! הפסקתי לצאת מהבית?! הפסקתי ללכת לסניף?! לאאאא!!! וגם זה שאני לא ממש מדבר עם בנות (אני לא אנטיפת! אני אומר שלום) זה לא מונע ממני להנות בסניף!".
אז הוא אומר לי: "אוף, זה לא נשמע לי הגיוני להתנתק ממה שרגילים".
אז שאלתי אותו: "למה?! תראה כמה אחוזי גרושים יש אצלנו וכמה יש אצל החרדים שהם חברה נפרדת..".
אז הוא עונה לי: "כי זה אסור אצלם" (לדבר בנים עם בנות).
אז שאלתי אותו: "אתה מכיר את הסמל הזה בטלויזיה שאסור לאנשים מתחת לגיל 18 לראות?".
הוא: "נכון".
אז שאלתי אותו: "אתה רוצה להגיד לי שהנפש של בנאדם בן 17 תפגע מסצנת אהבים יותר מנפשו של בנאדם בן 20?"
אז הוא עונה לי: "יכול להיות".
אז ענית לו: "הנפש זה דבר שקיבלנו מאלוקים, זה חלק מה-"כסא" שלו ואם בנאדם יראה משהו לא צנוע, זה לא משנה בן כמה הוא! זה יהרוס לו את הנפש הטהורה ויטמא אותה!".
נכון, החרדים נראים לנו יותר מדי קיצוניים בהפרדה שהם מקיימים. אבל תראו איזה יופי מתנהלת משפחה חרדית! הבעל והאשה ממש כמו זוג יונים גם מבלי להכיר 6 שנים לפני זה מבנ"ע!!
תגיד לי שאני הוזה ושאני מקשקש ושאתה מכיר מליון זוגות שהכירו בבני עקיבא וכיום הם נשואים באודר עם 5 ילדים אבל תנסה לחשוב.. אולי אתה מכיר את ה"מליון" זוגות שנשואים אבל אתה לא מכיר את ה 2.5 "מילון" שהתגרשו. או שעשו שלום ביית בשביל הילדים אבל בעצם כל הנישואין רווים סבל..
ואני לא אומר שחייב שאם תכיר את אשתך בגיל 15 ותהיו חברים 5 שנים ותתחתנו אז תתגרשו.. אבל רק שתדע מקרים מסוג זה הם מיקרים יוצאים מן הכלל.
בקיצור אנשים, תקשיבו למי שכבר עשה מעין "תוכנית הנתקות" מבנות.
זה שווה! זה כדאי! זה קשה בהתחלה אבל אח"כ אתה תברך על זה!
הכי חשוב שתזכור שצריך רק להמעיט את הדיבור עם בנות ולא להתעלם מהן כליל!!
"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואפתח לכם עולם ומלואו"!!!
מי שמשתדל יעזרו לו משמים..
חזקו ואמצו!
ברק
_____________________
נשמח מאוד לתגובות וסיפורים אישיים שלכם.