זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.

...ובמכילתא רבי יצחק אומר, לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו, או על שמות המשרתים, כנוצרים, או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת, כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום. וזה פשוטו של מקרא.

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

איסי בן יהודה אומר: "מפני שיבה תקום" - ואפילו כל שיבה במשמע. אמר ר' יוחנן: הלכה כאיסי בן יהודה. ר' יוחנן הוה קאי מקמי סבי דארמאי, אמר: כמה הרפתקי עדו עלייהו דהני.

מי שהוא זקן מופלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו, ואפילו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המופלג בזקנה, ואינו חייב לעמוד מלא קומתו אלא כדי להדרו, ואפילו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסומכו שנאמר "מפני שיבה תקום", כל שיבה במשמע.

"זכור ימות עולם", שכן ימות העולם העוברים על עם ישראל הם מבט של אמונה


[1] דברים ל"ב, ז'.

[2] שמות כ', ז'.

[3] להרחבה נוספת בעניין התאריך העברי עי' בשיחה לפרשת בראשית ה'תשס"ד המופיעה באתר ישיבת מעלות.

[4] שמות י"ב, ב'.

[5] קידושין ל"ג ע"א.

[6] הל' תלמוד תורה פ"ו ה"ט.