אבולוציה? אשרי המאמין... ( חלק ראשון)

מהי ההסתברות להיווצרותה של מולקולת D.N.A באופן אקראי?
להבנת השאלה נקדים מעט מידע: מולקולת ה- D.N.A הינה תרכובת כימית גדולה הבנויה מרצף ארוך מאד של אבני בנין הנקראים נוקלאוטידים. כל נוקלאוטיד מורכב משייר סוכרי, קבוצת זרחן, ובסיס חנקני המשתנה בין נקלאוטיד למשנהו. כל נקלאוטיד משמש כ"אות" ברצף הנ"ל. תרכובת כימית זו היא החומר שממנו עשויים הגנים, והמידע הגנטי אצור ומוצפן ברצף ה"אותיות" הזה. הצופן הגנטי פוענח, ותורגם ללשון החומצות האמיניות, המהוות את אבני הבניין של החלבונים. אלה דרושים לבניית התא החי, לתפקודו ולהכפלתו.
צופן זה, שגודלו חלקיק המילימטר, שוכן במרכזו של כל תא חי, ובלעדיו אין קיום לתא. תרגום וביצוע ההוראות שבצופן הגנטי הוא תהליך מדויק, עדין ומורכב, ומעורבים בו, בין היתר, R.N.A- שליח, R.N.A-מעביר ריבוזומים, אנזימים, מינרלים, מקורות אנרגיה ועוד.

בשאלתנו לא נעסוק בתהליכים ומבנים אלה, ונתרכז רק בבדיקת ההסתברות להתמזגות אקראית של זוגות האותיות, זה עם זה, וזה ליד זה, ברצף מדויק המהווה צופן בעל משמעות, שביכולתו לאפשר ייצור חלבונים מדויקים לצרכי התא, ולפקח על תפקודו כולל הכפלתו העצמית.

חוקרים מעריכים את מספר זוגות האותיות בשלשה וחצי מיליארד עד ששה מיליארד (להשוואה: מספר האותיות בכרך אחד של אנציקלופדיה הוא כמיליון ומאתיים אלף). לעתים די בשינוי זעיר אפילו ב"אות" אחת מבין המיליארדים כדי לשבש את צופן ההוראות ולגרום לשיבוש בבניית החלבון המתאים, וכשל בתפקוד התא. ניתן לחשב מהי ההסתברות להיווצרות של עמוד אחד באנציקלופדיה בשיטה הבאה: מערבבים אותיות בקופסה, מוציאים אות אחת וכותבים אותה, חוזרים על התהליך וכותבים את האות השנייה, וכן הלאה עד להשלמת העמוד. אין צורך בידע רב במתמטיקה כדי להבין שהסיכוי שעמוד כזה בן אלפיים אותיות יכיל חומר הגיוני של דף באנציקלופדיה הוא נמוך עד מאד. ומה הסיכוי שבשיטה אקראית זו ייווצר כרך אנציקלופדיה בן 600 עמודים? ומה ההסתברות לאנציקלופדיה מושלמת בת 800 כרכים? אנציקלופדיה כזו תכיל "רק" מיליארד אותיות, לעומת כמה מיליארדים אותיות בצופן הגנטי המצוי בכל תא בגופך. אגב, בשיקולינו לא הבאנו בחשבון אינפורמציה נוספת הנמצאת בצופן הגנטי בצורה של "קריאה הפוכה", "מידע בדילוגים", "גנים חופפים" ועוד, המגדילה במידה ניכרת את כמות האינפורמציה הנכללת בצופן הגנטי, לעומת כל ספר הנקרא בצורה סדרתית פשוטה.

אמונתם של המאמינים בהתפתחות אבולוציונית אקראית חזקה מכל הגיון. הם לא רק מאמינים שהצופן הגנטי- בן יותר מששה מליארד אותיות ורווחים, סוכרים וזרחנים המחברים בין האותיות, חלבוני ייצוב, שלד, מעטפות, ועוד- נוצר בצורה אקראית על ידי מוטציות אקראיות שהתרחשו זו אחר זו, אלא שכל חלקיו בדרך להשלמתו החזיקו מעמד שנים רבות מאד עד להשלמתו של הצופן. (בעיה שצריכה להטריד כל אדם חושב: הרי על כל פעולה של הצלחה אקראית יש גם מספר דמיוני של תוצרים לא-מוצלחים אשר גם הם החזיקו מעמד לאורך השנים. איפה פחי האשפה והררי הזבל המכילים את התוצאות של אי-הצלחות אלה?).

צופן מוצלח זה, אשר אף אחד לא תכנן אותו אלא שנוצר מאליו באורח אקראי, לא זו בלבד ששרד עד היום, אלא אף שרכש את היכולת "ללדת" תאים קטנים המכילים שכפול מדוייק להפליא של הצופן המקורי, ותאים אלה גדלים, ומולידים תאים כמותם לאורך דורות. פלאי פלאים! וכל זה התרחש אקראית! זאת אמונתם באיתנה. בכנס מתמטיקאים וביולוגים בשיקאגו נבחנו ההיבטים הסטטיסטיים של היווצרות אקראית. נביא מקצת מן הדברים בכנס.

כהקדמה: פרופסור אמיל בורל ניסח את מסקנתם של חוקרי ההסתברות כך: ארוע אשר ההסתברות להתרחשותו נמוכה מ- 1 חלקי מספר בן 50 אפסים, הינו בלתי אפשרי מכל בחינה מעשית. להמחשה: סיכוי כזה קטן פי מאה מהסיכוי לזכות בפרס הגדול בהמשך שמונה שבועות ברציפות בהגרלה בת מיליון כרטיסים. שום אדם לא היה חושב שזה סביר ואין ספק שהמשטרה הייתה פותחת בחקירה כבר בזכייה השלישית כדי לגלות איך בוצעה התרמית.

נחזור אל הכנס - פרופסור שוצנברג סיכם כי ההסתברות להיווצרות אקראית של מולקולות D.N.A מוערכת ב- 1 חלקי מספר בן 1000 אפסים. אלה הסיכויים להיווצרות האקראית בה מאמינים ברצינות חסידי תיאוריית ההתפתחות. הסתברות זו שוות ערך להסתברות של קבלת אותו מספר בהטלת קובייה 1500 פעם ברציפות, או של זכייה בפרס הגדול בהגרלה בת מיליון כרטיסים במשך שלוש שנים ברציפות, שבוע אחר שבוע. יש לזכור שלא כללנו בחישובינו את ההסתברות להיווצרות אקראית של התא השלם, על המספר האסטרונומי של חלבונים ושאר חומרים שבלעדיהם אין הוא מתפקד, ולא טפלנו בכלל ברקמות שלמות, וביותר מזה; באיברים שלמים כמו הלב, העין, המוח וכדומה, שסדרי הגודל להסתברותם בהיווצרות אקראית הם הרחק מאד מעבר לכל התרחשות סבירה. מאמיני תיאוריית ההתפתחות העצמית (שהתרחשה מעצמה) מסתמכים על הטענה כי במשך זמן מספיק ארוך הכול אפשרי.

הבה נבדוק זאת.
נניח שכל אטומי הקוסמוס (מספר בן 80 אפסים) הגיבו זה עם זה אלף מיליארד פעמים כל שניה, ונניח שהם עשו זאת במשך 15 מיליארד שנים, וכך כביכול נוצרו האותיות של ה- D.N.A , עדיין נגיע רק למספר בן 110 אפסים שהוא קטן במידה מדהימה מהמספר בן 1000 אפסים שהוא מספר התגובות הדרוש לסיכוי של היווצרות אקראית של המולקולה.

המסקנה ההגיונית: המתמטיקה והסטטיסטיקה מחייבים את המסקנה שההסתברות הזאת אינה מעשית, והמקרה אינו אפשרי. הסיכויים הסבירים לבניה מכוונת של ה-D.N.A ויצירה תכליתית שלו גדולים מסיכויי המקרה העיוור פי מילארדי מיליארדי מיליארדי פעמים (ליתר דיוק: פי מספר בן 890 אפסים).

עכשיו אנו מגיעים לשאלה הגדולה באמת: מדוע אנשים בוחרים להאמין בדבר בלתי אפשרי כזה? אנשי מדע העוסקים רבות בחישובי סיכויים והסתברות, איזו משתי האפשרויות צריכה להיראות להם סבירה יותר, יצירה מכוונת או היווצרות אקראית? נראה שההסבר לבחירה שלהם במה להאמין אינו בתחום המדע-מתמטי, ואף לא בתחום ההגיון. להמחשה נצטט מדבריו של פרופסור ג'ורג' ולד, ביולוג בעל פרס נובל: "המכונה המורכבת ביותר שהאדם הצליח לתכנן, המחשב האלקטרוני, היא כמשחק ילדים בהשוואה לאורגניזם הפשוט ביותר. די לאדם להתבונן בעוצמת המשימה כדי להבין כי היווצרות עצמית של יצור חי היא בלתי אפשרית. ובכל זאת... אנחנו כאן. כתוצאה - אני מאמין של בריאה עצמית!". האם יש בדבריו נימוק הגיוני או הסבר מדעי? הרי הוא מאמין בבלתי אפשרי, לשיטתו!

מה מגוחכת אמונתו מול הקביעה של אסטרונום מבכירי המדענים הבריטיים, פרופסור פרד הויל, האומר: "הסיכוי שצורות חיים מפותחות התפתחו באקראי, שווה לסיכוי שסופת טורנדו שתחלוף מעל מגרש גרוטאות תגרום להיווצרות מטוס בואינג 747 מן החומרים המצויים שם".

האמונה שהחיים נוצרו מעצמם היא בעלת השלכות גורליות על השקפת החיים הבסיסית של האדם ועל כל מעשיו. לקביעת עמדה בנושא זה דרושה זהירות ואחריות ברמה הגבוהה ביותר שאדם מסוגל לגייס מתוכו.

הסתברות השואפת לאפס

חוסר ההסתברות המתמטית של אבולוציה אקראית – הינו מדהים! אפילו אם הייתה קיימת אפשרות תאורטית, שתא בודד יוכל להתפתח באקראי לנמלה, חוסר ההסתרות הוא במימדים אסטרונומיים.
נסה לערוך חוברת מ- 15 דפים בודדים הממוספרים מ- 1ל- 15.ערבב את הדפים, ונסה להבין מהו הסיכוי שהם יסתדרו אחד אחר השני בסדר מספרי עולה.
ההסתברות היא אחת ל- 1,307,700,000,000.
תאר עתה לעצמך כי לספרך יש לא 15 דפים, אלא 100דפים.
נסה שוב לערבבם באופן מיקרי, כך שהם יסתדרו בסדר מספרי עולה. הסכוי לכך הוא אחד למיליארדים כפול מיליארדים כפול מיליארדים. מובן מאליו שהתפתחות אקראית של תא אחד עד לרגל של נמלה דורשת מאות גדלים שונים, מאות צורות שונות של תאים ומאות חומרים שונים, כולם עשויים בדייקנות וכולם מוצבים באופן מדוייק; בנוסף לכך על כולם להיות מאוחדים במבנה ובקשרים עצביים ושריריים כדי שיוכלו לפעול כיחידה אחת. מאורע זה הינו שווה ערך לפחות לאלפי דפים ממוספרים האמורים ליפול באופן אקראי בסדר מספרי מדוייק. חוסר ההסתברות של סידור אקראי זה שם לאל כל חישוב מתמטי אפשרי. זאת ועוד, עדיין לא נערך חישוב כלשהו אודות יצירה אקראית של עין אנושית, שהינה לאין ערוך מורכבת יותר.

העין חבויה בביטחה במסגרת עצם בולטת, המגינה עליה מחבטות. היא מצויידת בעפעף היורד אוטומטית בכל עת שעצם כלשהו מתקרב; עפעף המתרומם למרבה הנוחות, כדי לא להפריע לראיה, בזמן שאינו בשמוש. העין טובלת באופן קבע באמבט מרגיע של נוזל מחטא, הנובע מבארות בלוטות הדמע. הגבות עוצרות את הזיעה, והריסים עוזרים להרחיק חומרים זרים. הקרום הלבן החיצוני של גלגל העין נוקשה, מטרתו להגן על העין ולשמר את צורתה כנגד התארכות והתרדדות, אירועים העלולים לחבל בראיה. קרום העין הפנימי שחור, כמו פנים המצלמה, מטרתו לקלוט אור עודף שעלול לטשטש את המראה. העין מצויידת בעדשה גבישית, ויש לה מסך (רשתית) עליו מוקרן המראה. מסך זה מורכב מתשע שכבות, המכילות מליוני מוטות וחרוטים ומבוך של סיבי עצבים בתרכובת מסחררת. האישון מתרחב, בחושך, לאפשר כניסת אור מירבי ומצטמצם באור השמש, כדי לצמצם אור עודף. העין היא המשוכללת שבמצלמות; מלבד תכונתהתאמה עצמית לעוצמת האור הקבועה בה, היא גם מתמקדת באופן מיידי ועמאי בהתאם למרחקים, היא מצלמת תמונות צבעוניות, היא מסתובבת כדי להתמקד לכל הכוונים, היא גם קולטת מראה הפוך ומסדרת אותו כשראשו כלפי מעלה. כל מרכיב של העין: עדשה, רשתית, עצב אופטי, בלוטת דמע, ועוד, כולם הינו בעל מורכבות עצומה, לכמה מהם מליוני חלקים. לכל אחד ממליוני חלקים אלו הרכב כימי מדויק משלו ומבנה פיזיקלי מדויק המיוחד לו. כל מרכיב חייב להיות מוצב בדייקנות במקומו וכמו כן הוא חייב להיות בעל גודל מדוקדק.
קל יותר להאמין לסיפור על הר, שלאחר מליוני רעידות אדמה, התפרצויות געש והוריקנים קיבל בסופו של דבר באקראי צורת גורד שחקים על כל הפריטים של שלד פלדה, חומרי בנין, שרברבות, מתקני מיזוג אויר, תאורה, כלי מתכת, ברגים, רהיטים ותקשורת - מאשר להאמין כי אצה בת תא אחד התפתחה והפכה לעין. בהשוואה לעין, מבנה של גורד השחקים הינו פשוט יותר מאריח...

הגיחוך שבמוטציה

פרקליטי האבולוציה, אלו המנסים לסנגר עליה מול מיתקפות מציאותיות בלתי פוסקת, למדו לדעת כי תיאורית ההתפתחות ההדרגתית הינה בלתי ניתנת להגנה. לנוכח הבקעת חומת מגן זו הם המציאו דוקטרינה חדשה כדי לתמוך בה את האידיאולוגיה המתרופפת שלהם. הכוונה היא לתיאוריה של מוטציה פתאומית. נכון, הם אמרו, לא היתה התפתחות הדרגתית, ולשאלה: כיצד הפך הדג לזוחל וכו'? התשובה היא כי צורות חדשות התפתחו בעקבות תאונות פתאומיות. במהלך השנים, הצטרפו שינויים אלו במקרה כדי לשנות את המין.

עד מהרה התברר שתקוותם לשפר בכך את מצבם, הפכה לאשליה ותו לא. דוקטרינה זו אינה פנטסטית פחות מזו של דרוין. אותן סתירות ניצבות בשווה מול שתי התיאוריות: היכן הם המינים השונים של אדם ותת-אדם שהתפתחו, לשיטתם, במהלך השנים? היכן הם האנשים בעלי הזנבות, הקרניים, הפרסות, הכנפים או כל אחד מאין ספור הוריאציות שיכולות היו להתפתח? מהי התאונה שגרמה לשיטתם לכל המינים של תת האדם ולמאובניהם להיעלם כליל? ושוב, אותה שאלה בלתי פתירה: האם אין שרשרת זו של תאונות או מוטציות, לא יותר מאשר הפרוע שבדמיונות? לדוגמא, האוזן, שהינה מבוך של מרכיבים וגורמים רבים מיני ספור הפועלים בהתאמה מלאה הופכת כל הסבר של מוטציה פתאומית למגוחך שבדמיונות. האוזן ממוקמת אסטרטגית בחלק העליון של הראש בשני צדיו, והיא בנויה בצורה של מעגלים וחללים שתפקידם לקלוט את גלי הקול, הם מתעלים את גלי הקול לעור התוף. האוזן ממברנה זו שעוביה רק עשירית המילימטר, מורכבת משלוש שכבות. היא בנויה בצורה שאינה קולטת את הדי הויברציות כדי לא לעמעם את הקול. שורה מחוכמת של מנופי עצם, מחוברת לתוף האוזן, במטרה להגביר את הקול. מנופים זעירים אלו: קורנס האוזן, הסדן והארכופים מעוצבים כל אחד בתחכום וביעילות במותאם לתפקידיהם המגוונים. הם מעבירים את אימפולסי הקול ללימפה באוזן הפנימית, שם הם מעוררים אימפולסי עצבים ב- 20עד 30אלף תאי השערות של עצב השמיעה. כדי לשמור על לחץ אויר שוה בשני צדי תוף האוזן, מחוברת האוזן הפנימית, על ידי חצוצרת השמע, ללוע וכך מתאפשרת כניסת אויר. חישוב פשוט מורה שההסתברות להתפתחות אקראית של הפשוט ביותר ממרכיבים אלו מגיע לאחד מול מספרים אסטרונומיים. אם נזכור את העובדה כי מספר מרכיבי האוזן הוא עשרות אלפים, וכולם חייבים לפעול בהתאמה הדדית על פי תכנית על, נווכח שרק מטורף מסוגל לטעון כי זו היא תוצאה של מספר תאונות.

'שלבי הבינים' נעלמו
העובדה הבלתי ניתנת לערעור, שבעולמנו המלא בבני אנוש הדומים בדיוק האחד לרעהו והם יכולים להתרבות יחדיו, אין ולו תת-אנוש בודד, בין בחיים ובין במצב מאובן, עובדה זו היא הפירכה הבולטת ביותר לתיאורית האבולוציה של האדם. היכן הם מאות המינים השונים של תת-אנוש שלא התפתחו לאדם? מה אירע לשרידיהם? עצמותיהם צריכות היו להיות בכל מקום; למעשה, והדברים מדהימים לשיטתם, אפילו אחת מאותן 'חוליות חסרות' דמיוניות לא נמצאה בעולם. היכן הם כל 'שלבי הבינים'? גם אם עצמותיהם 'יכולות' היו להעלם ללא עקבות, מכל מקום צאצאיהם החיים צריכים היו להמצא בכל רחבי העולם.

נשקול נא את הדילמה של האבולוציוניסט: בלתי אפשרי לחלוטין, גם לשיטתם, ששני מינים שונים יתפתחו באקראי לכדי אדם זהה. והנה, למרבית הפלא, אין הבדלים בין סוגי בני האדם. כל הגזעים של בני האדם זהים הם לחלוטין בכל אברי גופם, בתפקודם ובמבנה גופם; ובנוסף לכך כולם יכולים להתרבות זה מזה. חסידי האבולוציה נאלצים, על פי תורתם, לומר כי כל 'המינים הנחותים' או שהם נעלמו או התפתחו באקראי בצורה זהה והתגלגלו לדמות הומו-ספיאנס זהה: טענה בלתי אפשרית בעליל. מתוך מליוני האנשים ה'פרהיסטוריים' שאמורים היו לחיות, לא נמצא גם אחד, חי או מת; בעוד מאובנים של גופות אנושיים נמצאו לרוב. היכן הם אותם מליונים? מי העלימם? האם מישהו מחסידים אלו מסוגל לפתור את התעלומה?

- אם אתם מעונינים להמשיך במסע שלנו – ולקרוא על עוד עובדות מדהימות שמעוררות קושיות ותמיהות על התפיסה של התפתחות מקרית אתם מוזמנים לעבור למאמר הבא

- הנתונים הללו לקוחים מתוך האתר 'הידברות'