"ברגע שהמים ירדו מתחת לקו האדום, ולא היו מספיק מקורות מים אחרים, נציב המים פשוט קבע קו אדום חדש, נמוך מקודמו..."
הקו האדום הוא, כידוע, קו דמיוני המציין גובה מסוים של המים בכינרת מתחת לפני הים. כאשר גובה המים הוא מתחת לקו זה אחוז מומסים (מלחים וכדו') במים גדל, מה שפוגע במערכת האקולוגית של הכינרת וגם מונע שאיבת מים לשתייה. לכן נקבע הקו האדום כקו שבמקרה שמגיעים אליו מפסיקים את השאיבה- לא משנה מה!
ובכן, מה לדעתכם קרה כאשר בקיץ של שנת תש"ס (2000) ירדו המים מתחת לקו האדום?
השאיבה הופסקה?
ברגע שהמים ירדו מתחת לקו האדום, ולא היו מספיק מקורות מים אחרים, נציב המים פשוט קבע קו אדום חדש, נמוך מקודמו...
אבל הקו האדום הזה הרי לא שייך רק בקשר לכינרת. לכל אחד יש קוים אדומים- הוא מוכן להתפשר על הרבה דברים, עד לקו האדום. מעבר לזה הוא פשוט לא מוכן לוותר.
ומה קורה כאשר מגיעים לקו האדום הזה?
במקרים רבים, הדבר היחיד שזז הוא הקו האדום. "בעצם, מי אמר שזה צריך להיות הקו האדום שלנו? הרי אפשר להסתדר מצוין גם בצורה אחרת... כמובן אם זה יגיע עד כאן, על זה כבר לא נתפשר..."
נשמע מוכר?
לפני הסכם אוסלו אמרנו שאם רק יהיה פיגוע אחד- מייד נחזור וניקח את כל השטחים. בינתיים הפיגועים הפכו למציאות חיים, אבל תומכי ההסכם עדיין משוכנעים בצדקתם. עכשיו הקו האדום הוא לא סתם פיגוע, אלא מגה- פיגוע.
לפני היציאה מהשטחים אמרנו שאם רק תיפול פצצת מרגמה אחת- מייד נבעיר את השטח. בינתיים נפלו אלפי פצצות. והשטח? שם הכל טוב, תודה ששאלתם.
המשותף לשלושת התזוזות האלה- של הכינרת, האישית והלאומית היא אותה אחת: אם הקו האדום זז- כנראה שהוא לא היה באמת קו אדום!
דומני שדברים שכתב הגרי"ד סולובייצ'יק בעניין התשובה יכולים להאיר את עינינו גם במקרה זה. הרב משווה (בדברים שנערכו לאחר מכן בספר "על התשובה") בין שני סוגים של התרת נדרים. והרי מהו קו אדום אם לא סוג של נדר, והנמכתו הריהי כ"התרת נדרים" קולקטיבית.
הדרך הראשונה להתרת נדרים היא 'פתח'. דרך זו מבוססת על טעות טכנית בנדר, לאמור- אם בשעה שנדר הנודר את נדרו היה בידו המידע שיש לו עכשיו- לא היה נודר את הנדר מלכתחילה. בעצם, גילינו שאפשר לחיות גם אם אחוזי מליחות גבוהים יותר, זה הכל עניין טכני.
האמנם?
הדרך השנייה היא 'חרטה'. דרך זו מבוססת על הרגש. לא המצב השתנה. המצב הוא בדיוק כפי שתיארנו אותו בשעת הנדר. אנחנו השתנינו. אמות המוסר שלנו השתנו. הפיגוע הוא אותו פיגוע. את זה כבר ידענו. אבל אחרי שהוא כבר קרה, פתאום הוא לא נראה נורא כל כך. בעצם, אפשר לחיות איתו, למה בכלל קבענו אותו בתור קו אדום?
דומני כי שורש הבעיה הוא משבר הערכים שלנו. ברגע שנקודת המוצא שלנו היא יחסית ותלויה במציאות, ממילא לא נגיע לעולם לקווים האדומים שלנו. הקו האדום הוא כמו אופק- הוא מייצג מצב נוראי שאליו אנו עלולים להגיע, אבל כשאנו מגיעים אליו מתברר לנו שבכלל לא אליו התכוונו, אלא למשהו אחר, הרבה יותר גרוע...
אנחנו הרי בני אדם. איננו מסוגלים לחזות את העתיד. ייתכן מאוד שמה שנראה היום בצורה מסוימת, יראה אחרת לחלוטין בעוד מספר שנים. הקו האדום שלנו הוא כמו הקו המופיעה על מסך התצוגה של מטוסים לצורך התמצאות בלבד. הוא זז יחד עם המטוס, וממילא לא שווה להיאבק עליו. רק מערכת ערכים אמיתית, אלוקית ונצחית, יכולה להבטיח לנו שהקו האדום שלנו הוא קו אמיתי ונכון- וממילא, כזה ששווה להיאבק עליו בכל כוחנו.