שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער, לא שהוא שם בלבד כמו שאמר הרב ז"ל (רש"י), אבל כשמו כן הוא, שצריך נתוק השער ההוא כגריס ואחר נתוק השער הראשון התולדי מן המקום ההוא, אם נולד שם השער הצהוב הדק הלקויי, הוא בו סימן טומאה, לא כשנולד תחילה קודם הנתוק.
...ויאמר לאשתו הנני הולך בדרך חוץ לארץ אולי שם ייטיב לי ומאומה אין בידי להניח בידך שתזכרני בו, אך אשר חלק לי ה' בבינה במראות נגעים אלמדך. ויהי הוא דובר אליה משפטי צדק אשר בין נגע לנגע, ולשאת ולספחת ולבהרת והשחין והנתק, ובתוך הדברים אמר אליה דעי איפה כי כל שער ושער שבראש האדם יש לו גומא, שהוא מקור ומבוע מימי חיותו לגדל בו, ואילו היו נוגעים מבוע של זה לזה היו עיניו כהות מראות. ויהי כשומעה ותען ותאמר לו הלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, והלא לשער אחד משערות גופך משגיח בו הוא יתברך לתת לו מחייתו, כל שכן את כל גופך מכף רגלך ועד קדקדך שישלח ה' את מחייתך, ולא תצא מארצו ובטח בה' והוא יכלכלך, ויעש כן ולא חסר לו.
הימים העוברים עלינו קשים הם מחד, אך גנוזה בהם עוצמה רבה מאידך. לעינינו קורסת הציונות החילונית, וכל אלו שרוממות הציונות היתה בפיהם, כולל "שתי גדות לירדן", הולכים ונמסים אל מול גלי הטרור. אם נשכיל אנחנו לחבר את הציונות אל מקור חיותה הרוחני, נרפא את העם מנגע צרעת ההתנתקות, ונשיב לו את רוחו, את קשר החיים שלו לארץ חמדה.