שלום לכם.
רציתי לשתף אתכם בסיפור שקרה לי ממש עכשיו.
אז ככה. במוצאי שבת האחרון, חזרנו מההורים שלי הביתה, אני, אשתי ובתי התינוקת. קצת אחרנו את האוטובוס לירושלים, משם היינו אמורים לקחת אוטובוס לישוב בו אנחנו גרים, אז לא עלינו בתחנה המרכזית אלא בתחנה באמצע הדרך.
טוב, האוטובוס מגיע, ואז – תקלה קטנה. תא המטען מלא לחלוטין, והנהג לא מוכן להכניס את העגלה לתוך האוטובוס!
אחרי כמה דקות של נסיונות נואשים להכניס את העגלה בכל זאת לתא המטען, יצא הנהג ושאל בקצת כעס 'מה אתם חושבים, שהזמנתם מונית?' ואז היה דו שיח קצר שהתנהל בערך ככה:
אז אולי אפשר להכניס את העגלה לאוטובוס, או לחלק השני של תא המטען (הקרוב לכביש, שהיה ריק אבל סגור)?
לא! מצטער!
אז מה, נישאר כאן שעה עם התינוקת בחוץ, כשקר וגשום?
מצטער!
טוב, בסוף אשתי עלתה על האוטובוס עם התינוקת, ואני נשארתי ולקחתי אוטובוס לטרמפיאדה בגבעה. הגעתי הביתה בשלום ב"ה, ולא הרבה אחרי האוטובוס.
בהתחלה קצת כעסתי על הנהג, אבל פתאום חשבתי שאקח לעצמי משימה למלא את הזמן: למצוא כמה שיותר סיבות לא לכעוס על הנהג, אלא לדון אותו לכף זכות. תתפלאו, גם אני התפלאתי, אבל כבר הסתבכתי בספירה כמה סיבות מצאתי... עכשיו כשאני כותב על המחשב אני יכול לספור יותר בקלות.
1. שיקול אגואיסטי לחלוטין: זה לא בריא לנפש לכעוס, וזה הרבה יותר בריא לחשוב מחשבות טובות. בשביל מה למלא את הראש והלב במחשבות שליליות וסתם להתעצבן? מי בדיוק ירויח מזה? אני בטוח שלא!
2-3. זה גם קיום של לפחות שתי מצוות: לדון לכף זכות, וואהבת לרעך כמוך, אולי יש עוד כמה... וכשיש קצת קושי לקיים אז יש למצוות הרבה יותר ערך – לפום צערא אגרא! (= לפי הצער- השכר).
4. זה גם אמיתי, מה לעשות ולא לכולם יש אותו אופי? יש אנשים דקדקנים גם עם עצמם, שלא מוכנים לזוז סנטימטר מהכללים היבשים גם אם הם בעצמם יפסידו מזה. זכותם! סך הכל הוא גם עובד קשה, ואולי יש משהו בחיים שלא כל כך מצליח לו, אז לא היה לו ממש מצב רוח. זה יכול לקרות לכל אחד.
5. אומרים שמחשבות משפיעות. כלומר אם אתה מסתכל על מישהו בצורה שלילית זה באמת משפיע בעולמות העליונים. אני לא ממש מתמצא אבל בשביל מה להיות שותף לכוחות ההרס?
6. ככה ה' רוצה! הרי ה' מתייחס אל כולנו כמו אל בנים שלו, הוא אוהב את כולם, ואוהב שהילדים שלו חושבים טוב אחד על השני. ה' נותן לי כח לחיות כל רגע, אז זוהי הזדמנות גם להודות לו ולעשות את רצונו...
7. נזכרתי גם שהיום בדיוק ליל ראש חודש אדר, וקצת קשה לקיים "משנכנס אדר מרבים בשמחה" כשכועסים.
8. האמת היא שבסוף זה באמת היה לטובה, כי בטרמפיאדה פגשתי מישהו שסיפר לי כמה דברים מעניינים שבדיוק רציתי לשמוע.
9. יש עוד סיבה אישית שאותה אני לא יכול לפרסם באתר, מצטער!
10. ופתאום חשבתי- אולי נכתוב מאמר לחברים מקשיבים? זה יכול להיות מעניין! אז בסוף גם נהיה לי בזכות הנהג מאמר...
בקיצור, אני מאחל לכולם חודש אדר שמח ונפלא, לנו ולכל בית ישראל.