כסף

בפתיחת פרשתנו - פרשת תרומה - מופיעה רשימה של חומרים אשר ישמשו לבניית המשכן. חומרים אלו מצווה משה לקחת "מאת כל איש אשר "; דהיינו ש"התרומה אשר תקחו מאתם" ניתנת בהתנדבות.

אולם אחד מהחומרים - הכסף - מעורר קושי בהקשר הזה; כותב ראב"ע:

אמר הגאון, כי לא מצאנו כסף במשכן, כי אם כסף פקודי העדה; אם כן, איך כתוב כי הכסף נדבה?

רב סעדיה גאון מעיר, שבמלאכת המשכן, המתוארת בפרשתנו ובפרשות הבאות, הוזכר הכסף בהקשר אחד בלבד (פרק לח):

(כה) ו פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: (כו) בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: (כז) וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת אֵת אַדְנֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֵת אַדְנֵי הַפָּרֹכֶת מְאַת אֲדָנִים לִמְאַת הַכִּכָּר כִּכָּר לָאָדֶן: (כח) וְאֶת הָאֶלֶף וּשְׁבַע הַמֵּאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים עָשָׂה וָוִים לָעַמּוּדִים וְצִפָּה רָאשֵׁיהֶם וְחִשַּׁק אֹתָם:

סך הכל הכסף שנאסף למשכן הוא מאה ככר ששימשו ליציקת אדני הקודש ואדני הפרוכת, ואלף ושבע מאות ושבעים וחמשה שקלים ששימשו לעשיית ווים לעמודים. אולם כסף זה הוא "כסף פקודי העדה", דהיינו כסף שנגבה - "בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקדש לכל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה"; וכיון שזהו הכסף היחיד שניתן למלאכת המשכן, לא ברור פשר הכנסתו לרשימת החומרים שהתקבלו .

והוא השיב, כי כסף אחר היה נדבה לצורך שלחן כסף, כי לא יתכן שלא יהיה שם שלחן לתקן עליו שום דבר, או לחתוך, או לרחוץ עליו; ולחצוצרות ולמזרקים.

תשובתו של רב סעדיה גאון היא שהכסף המופיע ברשימת החומרים בתחילת פרשתנו אינו "כסף פקודי העדה" אלא כסף נוסף שניתן בנדבה. לדעתו, שימש כסף זה לעשיית שלחן כסף שעשייתו אמנם אינה מתוארת בפרשיות המשכן, אך ברור שהיה כדי "לתקן עליו שום דבר, או לחתוך, או לרחוץ עליו". עוד שימש כסף זה שניתן בנדבה לעשיית חצוצרות ועשיית מזרקים.

יש להוסיף שכעין זה כתב גם רש"י בביאורו לפסוק ג בתחילת פרשתנו:

זהב וכסף ונחשת וגו' - כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, . ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר: 'וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו''; .

כלומר, גם לדעת רש"י, הכסף המופיע ברשימת החומרים בתחילת פרשתנו אינו הכסף שנגבה "בשוה, מחצית השקל לכל אחד", אלא כסף שניתן בנדבה ושימש לעשיית כלי שרת שהציווי על עשייתם ותיאור עשייתם בפועל אינם מופיעים בפרשות המשכן.

אולם ראב"ע דחה את דעתו של רב סעדיה גאון:

ולפי דעתי אין צורך, כי הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים, כי החמשה עשר היו נדבה. וכמוהו: 'אלה בני יעקב אשר יולד לו בפדן ארם' (בראשית לה, כו), ובנימין לא נולד כי אם בארץ כנען. ועוד: 'בשבעים נפש ירדו אבותיך' (דברים י, כב), ובני יוסף לא ירדו כי שם נולדו.

בעיה זו אינה נראית לראב"ע בעיה המצדיקה ייחוס פריט המופיע ברשימה, לעשיית כלים שאינם מוזכרים בפרשות המשכן. לדעתו, הכסף המופיע ברשימה הוא כסף פקודי העדה שהוזכר להלן; וכאמור, כסף זה לא ניתן בנדבה אלא במגבית חובה, אך "הכתוב לא חשש להוציא דבר אחד מששה עשר דברים, כי החמשה עשר היו נדבה". התורה נוהגת לעתים לתת הגדרה מסוימת לרשימה ארוכה, גם אם הגדרה זו אינה מתאימה לכל פרטי הרשימה; די בכך שהגדרה זו תתאים לרובה המוחלט של הרשימה. אמנם הכסף ניתן במגבית חובה אך כיון שכל שאר החומרים ניתנו בנדבה, אין כל בעיה בכך שהתורה כוללת את הכסף עם שאר החומרים ששימשו לעשיית המשכן וביחס לכולם היא אומרת "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי".

ראב"ע, כדרכו, מוכיח את דבריו ממקומות נוספים בתורה: התורה מתארת את כל בניו של יעקב כילידי פדן ארם למרות שבנימין נולד בארץ כנען. התורה מתארת את שבעים צאצאי יעקב כיורדים למצרים למרות שמנשה ואפרים נולדו במצרים ולא ירדו לשם. [עיקרון זה של ראב"ע הצגנו כבר בפרשת ויגש, עיין שם].