מדריך יקר וחביב, אתה בן 16, וחניכיך עוד מעט בר מצווה. את חוברות ההדרכה, ודאי קראת מזמן. בנושא חודש הארגון על תרבות ומורשת כבר דנת עם חניכיך, ואתה לבטח שואל את עצמך לאן פנינו? כיצד נוכל להצעיד את הנוער קדימה? האם באמת יש לנו כוח לשנות, לקדם ולתקן או שאנו טובים רק בדיונים. הרשה לי להציע לך הצעה קטנה: גש לחטיבת הביניים החילונית הסמוכה לסניף, והצע למורה הכיתה או למדריך השכבה, ללמוד ביחד לקראת מסיבת בר המצוה המשותפת של החניכים. כן, חברותא! חניך שלך עם חניך שלו. מה הם ילמדו? יפתחו את פרשת השבוע של כל אחד, ומלבד ההכנה למפטיר, גם יעסקו בתוכן, וכן ביסודות האמונה, קריאת שמע, וכל נושא אחר שהבסיס שלו הינו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. מסובך? הסיבוך קיים בעיקר בראש שלנו, בואו נזיז הצידה את השאלות - מה יאמרו? ואולי יהיו פה ושם מתנגדים? ואנחנו איננו רוצים לכפות... ועוד. את השאלות תשאיר לאחרים לשאול -"...ואל יבושו מן המלעיגים...", ואתה קום ועשה! ההורים ישאלו: אבל הנוער החילוני עלול לקלקל? אתה יכול להרגיע אותם. תוכנית טלויזיה ממוצעת אחת, או גלישה באינטרנט באופן חופשי גרועים פי אלף מהמפגש מלב אל לב של שני נערים שיושבים ומתעסקים במורשתם ובזהותם. הנוער שלנו חשוף לרחוב ממילא, אבל במקום שינצח את הרחוב, הרי הוא מושפע ממנו, אז בואו "נחליף דיסק", מעכשיו אנחנו מובילים את הרחוב, לא עוד "התמודדויות" עם פתיחות, לא עוד "השתלבות" בעולם המודרני, אלא הפוך: הנוער יוצב בפני אתגר חדש! אתם מובילים את הרוח במדינה. אתם יוצרי התרבות האמיתית, המקורית העתיקה-חדשה! תרבות של פרשת שבוע, תרבות של אהבת חינם, תרבות של קירוב רחוקים, תרבות של עומק ואמונה, תרבות של נסיון והשפעה. רגע, אתה שואל את עצמך, הרי החניכים שלי זקוקים מאוד לחיזוקים רוחניים, הרי הם בעצמם בקושי מחזיקים מעמד אל מול הרחוב? הרי אני נמצא בתוך עמי, והגוונים שונים ומשונים! נכון. אבל הדרך הטובה ביותר לחזק את החניכים היא לזרוק אותם לים האתגרים. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, מי שלוחם, יש לו פחות זמן לחשוב על תבוסה, מי שמסתער אין לו זמן לפחד. כדי לנצח במלחמה זו, צריך להתכונן, ויש להכין את החניכים. צריך להתכונן איתם במשך חודשים בשיעורי אמונה - כדי לדעת מה לחשוב לעצמנו ומתוך כך לאחרים. אפשר להוסיף על כך חומר מתודי - מה ללמוד ביחד. צריך ללוות את המפגשים באופן צמוד ולסייע במה שנדרש. בני עקיבא יכולה להיות תנועת התשובה הגדולה ביותר בישראל, אבל לא מפני שכל אחד יוכל להיכנס ולהשפיע, אלא מפני שכל אחד יוכל להיכנס ולהיות מושפע, כי יהיה ממה. יהיה תוכן, תהיה גדלות של אמונה, תהיה עשייה חברתית ורוחנית, והחניכים ירגישו שהם מקבלים אצלך מה שלא יוכלו לקבל בשום מקום אחר, ועם זאת עושים ומשפיעים בעצמם. צריך לתת דוגמה אישית. אם צוות ההדרכה לא יוביל מהפכה אמונית מתוך יראת שמים - אז החבר'ה לא ישארו אצלנו. לא נוכל להתגאות במספרים גדולים של ילדי כתה ה', כי בט' הם כבר עלולים שלא להיות איתנו. בואו נלמד את הלקח, בואו נרים את המשימה, בידינו הדבר! החניכות ירצו בודאי, מדריכה יקרה, לראות דוגמה אישית. גם זה יחזק אותך, יתבע ממך התעלות רוחנית, העמקה בתכנים ומופת אישי, ועם זאת יחייב גם מעשים. אפשר וכדאי לצאת לדוכני הסברה שבהם מחולקים נרות שבת, אפשר לחלק חומר הסברה בתיבות הדואר, אפשר להזמין את השכנה לסעודת שבת (כן, גם אלו שלא תמיד אומרים שלום). פתאום תראו שהכל יתהפך. ברגע שנשנה קצת את "הראש" שלנו. מדריכים יקרים! תובילו אתם את המהפכה, אף אחד אחר לא יעשה אותה בשבילכם. אל תסמכו על הקומונרית, גם לא על המחוז, רק על עצמכם. תנועת נוער היא המקום לזעזע ולנער מוסכמות חברתיות. בואו נהיה ראויים להיות בני ר' עקיבא. ה' עימכם!