מדריכים יקרים,
יש לי כמה דברים שנראה לי חשוב לומר, דברים שיכולים לעזור, לעודד ולקדם. אני בטוח שבתור מדריכים אתם משקיעים המון, ועושים עבודה טובה, ומתקדמים, אבל לא תמיד מספיק מבינים איזה אחריות זה להיות מדריך וכמה כוח יש לכם בידים. בשביל לנסות להסביר לכם למה אני מתכון אני אספר לכם סיפור.
אני מתנדב במוסד גמילה מסמים לנוער דתי. פגשתי שם בחור צעיר מאוד, בגיל תיכון, שסיפר לי את הסיפור שלו. סיפור שמזכיר את הסיפור של כל החבר'ה שם; בחור שנדחה מהחברה ולא מצא עם מי לדבר, התנתק, התחבר לחבר'ה מהרחוב, הדרדר לסמים, ובסוף מצא את עצמו במוסד, כשכבר היה מאוחר מדי. אני הייתי תמים ושאלתי אותו: תגיד לי, לבנ"ע לא הלכת, לא מצאת שם חברים? אז הוא ענה לי: הייתי בא והיו לי שם חבר'ה, אבל לא רציתי להכנס לתפילה, אז המדריכים זרקו אותי מהסניף. בפעם הבאה שהגעתי לסניף זה כבר היה בשביל למכור סמים.
אתם קולטים?! מדריך בגילכם, שזרק חניך כי הוא לא נכנס לתפילה, בלי לברר, בלי לבדוק, בלי לשאול מי זה ואם יש לו חברים ולמה הוא לא נכנס לתפילה! ככה פשוט! והפעם הבאה שהוא בא לסניף היתה בשביל למכור סמים. זה כוח בידים! זו אחריות. אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להיות לא בוגרים כי אתם מתעסקים בעניינים של חיים ומוות. זה לא תמיד נראה ככה, כי עיקר העבודה זה בלגן וללכת מכות עם חניכים, אבל בשורה התחתונה זה ככה. זו אחריות שמחייבת אתכם, מחייבת לחשוב, לראות לאן אפשר להתקדם, להקשיב לחניכים, לבדוק מה הבעיות שלהם, מאיזה רקע הם באים, מה מדבר אליהם ואיך אפשר לעשות אותם אנשים טובים יותר.
מדריך אמיתי לא יושב בחדר מדריכים כשבחוץ אחרים עובדים, הוא עוזר כי הוא מבין שיש לו תפקיד. מדריך אמיתי לא מוותר על פעולה או שיחה עם חניך בשביל שטויות של עצמו. תצדיקו את עצמכם בתור מדריכים. נבחרתם. אתם לא חלק מהחבר'ה, אתם שם בשביל החבר'ה. בשביל שאנחנו לא נצטרך לפגוש את החבר'ה האלה אחר-כך במוסד גמילה מסמים, או ברחוב, או סתם זרוקים בלי שלאף אחד אכפת ואין להם שום מטרה. תנצלו את זה. תחיו את זה. תחשבו כל הזמן. תזכרו שאתם מעל, אתם כוח מוביל – אתם מדריכים. וזו אחריות.
אני יכול לומר בלי ספק שמי שמשקיע ומבין – יצליח. השאלה כמה תבינו את זה וכמה תנסו. מכל הלב, בהרבה אמונה – בהצלחה.
שלכם,
נדב, חברים מקשיבים