מחברים לבבות
לוקחים אחריות חברתית
כשהדרכתי את שבט הרא"ה בבני-עקיבא המשפט המנצח של כל הסמינריונים היה
"לתרום לעם ישראל".
היום רצות סיסמאות אחרות :"תופסים אחריות הדדית",או "מחברים לבבות "
ואפילו "מתקנים עולם במלכות שדי"...
אבל השאלה הנוקבת שתמיד נוח להתחמק ממנה-תופסים אחריות הדדית על מה? על
לימוד גמרא? לקום בפני זקן? לא לעזוב את ההדרכה? מחברים לבבות -של מי?
לבבות שלנו ושל נטורי קרתא או שלנו ושל ילדי "אילן"? ואיך בדיוק מחברים
אותם?!
ובכלל,המשפט המנצח- "לתקן עולם במלכות שדי"
שיקום המדריך שמסוגל להסביר לי אחת מ-ארבעת המילים במשפט....!
צריך להיות לנו ברור דבר אחד,בשביל לחבר משהו בעולם צריך דבק,צריך
קשר..בשביל לאחד קבוצה צריך מטרה,בשביל לאחד עם צריך אידיאל (רעיון-חזון).
בשביל לאחד את עם ישראל צריך אידיאל אלוקי-צריך תורה.
לא נאחד את עם ישראל סביב שום דבר שהוא פחות מזה.
כל ההגדרות הקטנות וכל האידיאלים הקטנים יותר התנפצו מזמן על הסלעים.
כל ההגדרות והרעיונות היפים האלה שאינם מתוך תורה גדולה ועמוקה "קטנים"
עלינו ועל עם ישראל.
המחויבות הזאת חייבת להיות ברורה.
גם בתורה יש רבדים.יש תורת חוץ-לארץ ויש תורת ארץ-ישראל...יש תורת הגלות
ויש תורת הגאולה,יש תורה של ד' אמות של הלכה,ויש תורה של פנימיות התורה.יש
תלמוד ויש תלמוד שמביא לידי מעשה.
בשביל להפסיק לדבר בסיסמאות חייבם ללמוד. אנחנו רוצים יותר ממתודיקה של
סיפור או משחק- אנו צריכים לקרוא ספרים ,לשאול את הרבנים שאלות. חייבים
להעמיק בתורה וחייבים לעשות.להעביר את המילה חסד מעולם הסיסמא לעולם
המעשה,לתודעת האכפתיות מהמשפחה, מהשבט, מהסניף מהחברה כולה.
מה הבעיה מספר אחת של מדינת ישראל היום?!
המצב החברתי,הביטחוני ,הכלכלי, הדמוגרפי ,או ההתיישבותי?
מי שמקור חייו הוא העיתון מן הסתם יאלץ להקיף את אחת התשובות שלמעלה אבל
מי שלומד תורה ומחובר באמת בכל נימי נפשו לעם ישראל,יודע בוודאות-"המצב
הרוחני". המצב הרוחני הוא המפתח לפתרון בעיותינו .את הרוח בונים קודם כל
ע"י לימוד.
לימוד הפרטים מצד אחד והכללים מצד שני .
ללמוד מהם כוחותיי כיחיד ואיך אני מממש אותם .
ללמוד את תהליך גאולתנו ומשמעותה הרוחנית של הקמת מדינת ישראל.
בחודש ארגון עסקנו בציפייה לישועה. יש מי שסבור שציפייה לישועה הוא נושא
מופשט,מרחף,משהו שאין לי מושג איך זה קשור אליי,והנה סוף סוף מתעסקים
בתכל'ס ,תורת חסד.
צריך להיות ברור, מי שלא מברר לעצמו מה החזון, המטרה שלנו כעם, מהי
הישועה ואיך מצפים לה אינו עוסק בתורת חסד.
מי שמרוקן את התורה מהמושג משיח וממושג הישועה,הרי הוא ככופר שכל התורה
כדברי הרמב"ם.
אנו בבני-עקיבא ,כתלמידי רבנו הגדול ר' עקיבא יודעים שלא די בחריטת המשפט
"ואהבת לרעך כמוך" על כתלי בית המדרש, צריך ללמוד שם, להעמיד
תלמידים-תלמידי חכמים שיעמיקו את הרוח בעם ישראל מחד וידעו לאחוז בנשק
ולנסות לשחרר את ארצם מאידך.
אותה אהבה לעם ישראל ערכה יונק מלימוד התורה.
יש לנו הנאה מזוכיסטית מלתאר עד כמה המצב החברתי דפוק.
אבל מי שמעמיק את מבטו מבין דבר אחד מדהים,מעולם לא היה לנו כלל שעוסק
בחסד,מדינה שמעלה את יהודי אתיופיה למשל -צעד לא הגיוני, לא כלכלי, ששום
מדינה לא הייתה עושה, פרט למדינת ישראל, שלא מבינה איך אפשר להשאיר אותם
שם.
בחו"ל היית יכול לתת צדקה ליהודי בקהילה שלך, אבל לא לדאוג לכלל עם
ישראל.
התובנה הרוחנית הזאת מחייבת אותנו.
היא מחייבת אותי להצטרף לרוח הזאת שמתגלה מול עינינו.
מבחן האמונה הוא במעשה, בנכונות שלך לפעול למען הכלל.
מבחן המעשה הוא באמונה שעומדת מאחוריו ונותנת לו כוח ועוצמה רוחנית.
אנחנו נדרשים לקחת אחריות על הלימוד ועל המעשה שלנו,זוהי תורה ועבודה
במובנה המלא.
מזה תצמח מהפכה אמיתית.
בברכת חברים לתורה ועבודה
ערן יונגר
ראש מחלקת הדרכה
hadracha@bneiakiva.org.il
02-5693132