הורים ומחנכים,
במכתב זה ברצוני לשתף אתכם, הורים ומחנכים בהרהורי בעקבות שבת הארגון שנחגגה במקומותינו לאחרונה. כידוע, שבת הארגון נחגגת, באופן מסורתי, בשבת פרשת "תולדות" לאחר חודש של פעילות מרוכזת אל תוך הלילה של חניכים ומדריכים. הצצה קלה בלוח שנת הלימודים מלמד כי חודש הארגון נטוע היטב בלב ליבו של חודש הלימודים השלם היחידי בשנה. אמנם,
תרומתו הערכית והחינוכית של חודש הארגון לפרט ולכלל לא תסולא בפז. אך דווקא בשל חשיבותו העצומה מכשלת העיתוי מעלה את הבעיתיות של הורים ומחנכים בשל הצורך להתמודד עם רצונות סותרים לחלוטין. מחד הרצון לשתף פעולה ואף לדחוף את הילדים - החניכים – התלמידים לפעילות אינטנסיבית בבני עקיבא במהלך חודש הארגון ומאידך הרצון לנצל את חודש הלימודים הייחודי הזה ללימודים נטו. סתירה זו שולחת אותנו ההורים והמחנכים להליכה על הסף וכשהולכים על הסף אז ...
- כמה מריבות בין הורים לילדיהם התעוררו בחודש הארגון?
- כמה הפסדים של ימי לימוד (פאסיבי ואקטיבי)?
- כמה ויכוחים עם מחנכים?
- כמה בלבול בניהול מוסדות החינוך?
בואו נשאל את עצמנו בכנות: ההתעקשות על המסורת – שבת ארגון בשבת "תולדות", שווה את המחיר החינוכי? שווה את הנזק הבלתי הפיך בלימודים?
התשובה שלי היא לא, לא באלף רבתי. יש להתאים את עיתוי שבת הארגון ללוח השנה של מערכת החינוך בישראל. ברצוני להציע את המתכונת הבאה: השארת שבת הארגון כשבת שבה השבטים יעלו בסולם השמות ובה יצטרף שבט הרא"ה לחברי'ה ב' תוך קבלת שמו הקבוע ותו לא. והעברת הפעילות הנלוות (אולי תוך צמצומה לשבועיים) לתקופה פעילה פחות במערכת הלימודים בין אם בחופשת הקיץ שבה ממילא חלק מן הנוער הולך בטל בלא מעש, או בתקופות חופשה אחרות. אמנם, כל שינוי נושא בחובו קשיים ובעיות חדשות אך קשיים אלה הינם ארגוניים בעיקרם וניתנים להערכתי לפתרון. בעוד הנזק החינוכי בתבנית הנוכחית הוא מובנה ובלתי פתיר בעליל.
עדו ליברמן
מורשת, מ.א משגב