בעיית המים מהווזאני מחריפה את בעית המים שקיימת בארץ כבר הרבה הרבה זמן. בעיה זו לא יורדת מסדר היום הציבורי, לפי הפסוקים הכתובים בתורה לא נראה שהיא תיפטר בדרך שמנסים לפטור אותה כיום. צריך לחשוב על פתרונות מהסוג הכתוב כאן.
אחד ההבדלים הגדולים שהתורה מציינת להבדל בין מצרים לבין ארץ ישראל, היא העובדה שארץ ישראל מקבלת מים מהגשמים שיורדים בתוכה ואילו מצרים ניזונה מגשמים שיורדים במרכז אפריקה ומגיעים אליה דרך הנילוס.
מי שחי על עבודה של עבדים או חי על כסף ועמל של אחרים – יכול לטעות ולחשוב שאין צורך באלוקים. לא רק מצרים של פרעה חיה על עבודתם של אנשים אחרים. עד היום מצרים לא מייצאת כמעט כלום משל עצמה. היא לא מצליחה להביא פרנסה למליוני הפיות הרעבים שבתוכה. הכסף הזר שמגיע למצרים עד היום הוא תמיכה של מדינות אחרות. או מתיירות שבנויה הפרמידות והספינקס שכפי שכבר כתבנו לעיל - נבנה בעמל של אחרים - עבדים מנוצלים.
לעומת זאת נאמר על ארץ ישראל במפורש: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:
למה זה כל כך חשוב?
ממשיכה התורה ואומרת בפסוק שאחר כך שבדרך זו אתה בקשר תמידי עם ה'. הצורך הזה לחיות על הגשמים מקרב אותנו לאלוקים. הידיעה כי חיי האדם והעם תלויים באלוקים, החיים של הפרות והכבשים תלויים בגשם, החיים של כל החי וכל הצומח תלויים בתפילה שלנו. שכל הקיום הלאומי שלנו בארץ הזו הוא תוצאה של תפילה וקירבה לאלוקים, קירבה אמיתית מהלב. – ידיעה זו מביאה אותנו לחיות את החיים האמיתיים.
היכולת של בני אדם ל"ארגן" את הדברים "בלי אלוקים" עלול להביא עם שלם למחשבה שפרעה הוא האלוהים. הם יכולים גם להמציא אלילים אחרים. אם אפשר להשיג מים מהנילוס. אם אין צורך להתפלל לאלוקים. נמליך את פרעה בתור אלוקים ונסתדר לבד.
יציאת מצרים אינה רק יציאה מחבל ארץ. זו יציאה מתפיסת חיים עקומה. מתפיסת חיים שאומרת "אני לא תלוי באלוקים". או "אני האלוקים של עצמי". החיים בארץ ישראל הם חיים שבהם אדם אומר כל בוקר וכל ערב "אני תלוי באלוקים", "ה' הוא האלוקים".
איפה אנחנו אומרים את זה?
בקריאת שמע!!
שימו לב!! מיד אחרי הפסוקים שמבחינים בין מצרים לישראל כתובים פסוקי קריאת שמע. הפסוקים לעיל הם פסוקים ח' ט' י' בפרק יא' של ספר דברים. וקריאת שמע מתחילה בפסוק יא' של אותו פרק. ממש ממש מחובר. כי זה ממש העניין.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: וכו'
אם היתה מטרה רק לדעת מה שכתוב בקריאת שמע - מספיק לקרוא אותה פעם או פעמים בחיים ודי. אנחנו קוראים קריאת שמע פעמיים או ארבע פעמים כל יום כי זו לא רק ידיעה שיכלית. המטרה היא לחשוב על זה כל הזמן.
המטרה היא להפנים את הענין. לחיות אותו, לחשוב עליו יום יום, לחשוב עליו היטב.
לא לחינם המילים החוזרות בקריאת שמע כמה וכמה פעמים הם מחשבת הלב. שימו לב: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ". "לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם" "וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם" "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם"
זה העיקר. לחשוב. להבין. לחיות עם ההרגשה כי פתרון בעיית המים הוא לא בהתפלה ולא ביבוא מטורקיה. הפתרון הוא בתפילה מעומק הלב.