סוכריות זה דבר מתוק
בכל בית כנסת נערכות שמחות של המתפללים הקבועים וגם של הפחות קבועים. בכל שמחה מחלקים סוכריות, ממתקים ועוגיות. לא רק בשמחות מחלקים סוכריות, כמעט בכל בית כנסת יש יהודי חביב שמחלק לילדים סוכריות או ממתק אחר לעודד אותם לבא לתפילה. ו"מנהג ישראל דין" לחלק לילדים ארטיקים, קרמבו או סוכריות אחרי שיעור או קריאת תהילים.
את הדברים החשובים הללו אסור להפסיק. אם הם לא קיימים באיזה בית כנסת - צריך להמציא אותם, צריך למצוא מישהו ולעודד אותו. ואע"פ שאכילה בבית הכנסת אינה דבר רצוי כל כך – כבר לימדונו רבותינו למשוך את הילדים לבית כנסת במיני מתיקה. למשוך לליל הסדר במיני קליות ואגוזים. למשוך לדברים שקדושה בממתקים ובמבה למינהם.
סוכריות מיובאות בלי הכשר – ודאי טרף
עם כל זה צריך לזכור כי סוכריותממתקים בלי הכשר הן (ב99%) טרף - הרבה פעמים הם מיובאות מחו"ל. לפעמים הם מוברחות משכם ועזה. אם אין עליהם הכשר מסודר יש בהם ג'לטין העשוי עצמות חזיר, או צבע מאכל העשוי מצרעות, או אבקת חלב העשויה חלב עכו"ם, או אבקת יין נסך או שאר צרות וצרעות. זה לא ספק. זה ודאי שבכל סוכריה או ממתק המיוצר בלי כשרות יש אחד מהרכיבים הללו או אחרים. סוכריה בלי הכשר אינה "ספק כשר" – זה "ודאי טרף".
סוכריות מיובאות עם הכשר – ספק טרף
גם סוכריות מיובאות עם הכשר מהודר שבמהודרים אינם בהכרח כשרות. תעשיית הזיופים בנושא זה כל כך גדולה עד שיש בשוק יותר סוכריות וממתקים מיובאים עם הכשרים מזויפים מאשר סוכריות וממתקים עם הכשרים אמיתיים. הנסיון מלמד שגם אם ישנה רבנות או בד"ץ שמכשיר מליון חפיסות של מסטיק ממפעל בחו"ל, אין שום מניעה ליבואן נוכל לייבא שלושה מליון חפיסות מסטיק מאותו מפעל ולהדביק על כולם את אותה חותמת כשרות המקדמת את מכירותיו. אין לשום גורם אפשרות לבדוק את הזיוף ובודאי לא לצרכן הקונה את הסחורה. מסקנה – קנו רק תוצרת הארץ!!
על הגבאים להודיע מראש לבעלי השמחה:
א. רק כשר ורק מתוצרת הארץ - כשנתקלים בסוכריות או ממתקים בעייתים באמצע התפילה, זה כואב מאוד. זה מעליב את בעל השמחה ולא נעים לגבאים. לכן - כדאי לטפל בה מראש.
אם מודיעים מראש לבעלי השמחה לקנות רק סחורה מתוצרת הארץ, רק עם הכשר שמקובל על כל הציבור ולא רק על חלקו – אנו מונעים עוגמת נפש אדירה. זה קל אלף פעמים מאשר לעמוד על הבמה באמצע תפילת השבת כשכל האורחים נמצאים והסוכריות כבר נזרקו. אתה צריך לעמוד על הבמה ולהכריז שכל הסוכריות טרף ויש לאסוף את כל הסוכריות מתוך פיהם של הילדים הנדהמים.
ב. כמות סוכריות מוגבלת - רוב הסוכריות נאספות על ידי הילדים. ולא תמיד ההורים שלהם שמחים מכך שילדיהם הורסים את השיניים על ידי הסוכריות. ולכן לא להגזים בכמות. מספיקה סוכריה או שנים לכל מתפלל.
ג. סוכריות עטופות ורכות – מנהג טוב לזרוק סוכריות עטופות ולא סוכריות גלויות שנפסדות בעת הזריקה. כמו כן ראוי להעדיף טופי וסוכריות רכות על פני הסוכריות קשות שלעיתים מזומנות יש מטיחים אותם בכוח מרוב התלהבות.
ד. לזרוק לפני ואחרי עליה לתורה – זורקים סוכריות רק בעת העלייה לתורה או בירידה ממנה. זריקה באמצע הקריאה מפריעה למתפללים, לבעל הקורא ולעולה. זריקה בעת תפילת י"ח בודאי איננה מצווה.
ה. לזרוק רק על סביבות החתן –לא על החתן עצמו ולא על מתפללים אחרים שעלולים לכעוס או להפגע מסוכריה שעפה שפוגעת בהם.
ו. רק נשים זורקות – המנהג שגברים זורקים סוכריות בחזרה לעזרת נשים יש בו פריצות ושבירת גדרי צניעות. גם זריקה של גברים על גברים יש בה הוללות ושבירת אוירת הקודש של בית הכנסת. לכן כדאי לשמור על הכלל שרק נשים זורקות סוכריות. – הם כבר יודעות מתי וכמה לזרוק.
ז. להזכיר לילדים הגדולים לאכול אחרי קידוש - עיקר זמן זריקת הסוכריות הוא בקריאת התורה. אעפ"כ לא כדאי לעשות "קידוש" קודם "קריאת התורה" כי כל "קידוש" בלי "סעודה" לידו – אינו "קידוש". ואם יעשו "קידוש" ו"סעודה" קודם "קריאת התורה" – יאבדו רוב המתפללים את כוונתם בשעת הקריאה. אם תהיה גם קצת שתיה חריפה – לא יוכלו הכהנים לעלות לדוכן בתפילת מוסף.
איננו יכולים ואיננו רוצים לגזור על הציבור שלא לזרוק סוכריות בעת קריאת התורה. על כן ראוי להזכיר לילדים שמעל גיל חמש שלא לאכול את הסוכריות קודם קידוש.
מזל טוב!!