הפרת נדרים – ביחיד מומחה
"זה הדבר אשר צוה ה'"
"חלק כבוד לנשיאים. ומה ראה לאומרה כאן ? למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה". (רש"י).
סיפר רבי יהושע לייב דיסקין גאב"ד בריסק, שעלה באחרית ימיו לירושלים: כשישב אבא (רבי בנימין דיסקין) על כס הרבנות בלומז'א, בא פעם לעיירה פרוש בן-תורה שהתיישב בבית המדרש וקיבל על עצמו נדר שלא לצאת מפתח בית המדרש ימים רבים. הדבר היה לטורח על בני העיירה, שנאלצו להביא אליו מדי יום אוכל ושתייה, ובמיוחד קשה היה עליהם הדבר בשבתות, שכן בהעדר עירוב, לא היה אפשר בידם לטלטל את המזון דרך הרחובות.
יום אחד נזדמן ובא ללומז'א רבי עקיבא אייגר, גדול הדור, שבא למקום להשתתף בחתונת אחד מצאצאיו, ובמסגרת ביקורו בעיירה בא וישב עם רב העיירה. סיפר לו המארח על אותו פרוש, שהוא באמת אדם גדול, תלמיד חכם וצדיק, אבל הנדר שקיבל על עצמו גורם לבני העיירה צער גדול.
אמר רבי עקיבא אייגר: אם כדבריך הרב, מדובר בצדיק, תלמיד חכם גדול, מן הראוי שאלך להקביל פניו בבית המדרש.
הלכו השניים לבית המדרש, ורבים מתושבי העיירה, שהתרגשו לראות את שני הענקים האלה הולכים יחדיו, הצטרפו אליהם. כאשר נכנסו פנימה, ניגש רבי עקיבא אייגר לאותו פרוש ואמר לו: שמעתי כי גדול בתורה אתה וחפצתי לפגוש בך, אך נאמר לי כי בגלל הנדר שקיבלת על עצמך אינך יוצא מכותלי בית המדרש, אז הטרחתי עצמי ובאתי אליו...
הצטער אותו צדיק ואמר: צר לי כי הטרחתי את כבודם ואת כל הקהל.
שאלו רבי עקיבא אייגר: ואילו ידע מראש כי יגרום לנו לטרוח, האם אז היה מקבל על עצמו את הנדר האמור?
השיב הפרוש: חלילה וחס. הרי ברור שהייתי רץ לקדם פני הרב.
מיד הכריז הרב אייגר בקול גדול: אם כן, "מותר לך", "מותר לך" וכך כל הקהל החרה החזיק אחריו שלוש פעמים.
"איש כי ידור נדר...כל היוצא מפיו יעשה"
"אין אתה רשאי להשבע בשמי אלא אם כן יהיה בך כל המידות האלו: 'את ה' אלהיך תירא' (דברים י, כ), שתהא כאותן שנקראו יראי אלהים, אברהם, איוב ויוסף". (מדרש רבה במדבר, פרשה כב, א).
שני שכנים עניים היו. אחד גנב והשני בעל מלאכה. יום אחד פנה הגנב אל שכנו בעל המלאכה ושאל אותו: כיצד זה, שאתה, עני אתה לא פחות ממני, מצליח לצייד את בנותייך, בהגיען לפרקן, בנדוניות מכובדות, ואילו אני, שאינני עני יותר ממך, לא מצליח להשיא אף אחת מבנותי הבוגרות?.
השיב לו השכן העני, בעל המלאכה: מנהג בידי, שכאשר בת נולדת לי, אני מתקין קופסת פח סגורה מכל עבריה, ורק חריץ אחד בצידה, דרכו אני מכניס מידי יום מטבע אחד. וכך, בחלוף הימים והשנים, מצטבר סכום הגון להוצאות החתונה. עשה כמוני – ומובטח כי תצליח.
השיב לו השכן העני, ש"מקצועו" גנב: לך זה קל, ברגע שהכנסת את הכסף פנימה – אינך נוגע בו, אבל אני, שפריצת מנעולים ובריחים אצלי משחק ילדים היא, מה יעזור כי תהיה לי קופסא הסגורה בכל צידיה? הרי בוודאי אפרצם.
והוא הדין בנדרים ושבועות. רק מי שהוא שומר תורה ומצוות רשאי ליטול על עצמו נדרים ושבועות, שאם הוא שומר מצוות ואת כל הגדרים שגדרה התורה, ודאי יקיים גם את שיקבל על עצמו. לעומתו, בעלי עבירות ובעלי תאווה, שכל מנעולי התורה החמורים אינם עומדים כנגדם, מה ביטחון וטעם יש לנדריהם ולשבועותיהם? (המגיד מדובנא).