שאלה: התפריט המקובל של ימי החופש כולל טיולים רבים ומגוונים. תפילת הדרך מלווה את כל היוצאים לדרך. מתי יש לומר תפילה זו?
תשובה: "היוצא לדרך, יתפלל: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתוליכנו לשלום", המעיין בנוסח התפילה יראה שנאמרה בלשון רבים ולא בלשון יחיד: "וצריך לאמרה בלשון רבים"1. מדוע בטיול הפרטי שלי עלי להתפלל בלשון רבים? ומשיב המשנה ברורה: "שמתוך כך תפילתו נשמעת יותר"2.
אולם, לא על כל טיול יש לברך תפילת הדרך. "אין לאומרה, אלא אם כן יש לו לילך פרסה3". שיעור פרסה הוא כ – ארבעה ק"מ. ונחלקו הפוסקים אם שיעור פרסה הוא תיאור לזמן ההליכה או שמא שיעור פרסה הוא ביטוי למרחק אותו הולכים. אדם ממוצע יעבור מרחק של פרסה ב – 72 דקות. אשר על כן, לסוברים שכוונת השוחלן ערוך היתה לתאר את זמן ההליכה, הרי שאין לברך תפילת הדרך אא"כ ילך 72 דקות.
תפילת הדרך נאמרת בשל הרצון להתגונן מפני הסכנות האורבות מחוץ למקום ישוב. אכן, ישנם מקומות ישוב שהשהות בהם מסוכנת. כיצד ינהג מי שנוסע פחות מארבע ק"מ תוך שהוא עובר בישובים עוינים?
מסתבר שבנסיעה כזו יש לומר תפילת הדרך אלא שיש לאומרה בלא הזכרת שם ה'4.
אם יוצאים לטיול בן יומיים, למחנה קיץ או כל כיצוא בזה, מברכים את תפילת הדרך בעת היציאה ביום הראשון. אבל אם לכתחילה תכננתם לצאת ליום אחד ולבסוף החלטתם להאריך את הדרך ליומיים עליכם לחזור ולברך
נחלקו הפוסקים כיצד יש לנהוג בנסיעה ברכב. האם יש לומר תפילת הדרך רק אם נוסעים 72 דקות או שמא יש לומר תפילת הדרך בכל מקרה בו עוברים מרחק של ארבעה ק"מ. לדעת המשנה ברורה יש לומר תפילת הדרך על מרחק של 4 ק"מ, וכך נוהגים האשכנזים. לדעת הרב עובדיה יוסף5 יש לומר תפילת הדרך רק אם נוסעים 72 דקות.
בימינו, גם הנסיעה בעיר מלאה בסכנות. לצערנו, תאונות הדרכים מתרחשות בכל מקום. גם המצב הביטחוני תחושה של סכנה במקום ישוב. לכן, ראוי לומר את תפילת הדרך בתוך תפילת שמונה עשרה. הרי סיומה של תפילה זו זהה לסיומה של ברכת "שומע תפילה". לכן, בתפילת שחרית, בתוך ברכת שומע תפילה יש לומר: "כי אתה שומע תפילת כל פה יהי רצון מלפניך.....שומע תפילה".
"בצאתך לדרך צא בכי טוב (באור יום) והזהר בתפילת הדרך6"
מקורות:
1- שולחן ערוך, אורח חיים סימן קי' סעיף ד'. 2- משנה ברורה סימן קי סעיף קטן יט'. 3- שולחן ערוך אורח חיים סימן קי' סעיף ז'. 4. הרב חיים דוד הלוי, שו"ת עשה לך רב חלק ז' עמ' שיא'. 5. הרב עובדיה יוסף. שו"ת יביע אומר חלק א' סימן יג'. 6. רבינו יונה מגרינודי ספר "שערי היראה".
רבי יוסף קארו - ידוע בכינויו "מרן" ו"המחבר" (של ספר השלחן ערוך). הוא נולד בטולדו שבספרד בשנת ה"א רמ"ח (1488) ונפטר בצפת בשנת ה"א של"ה
(1575). בשנת ה"א רצ"ו (1536) עלה מרן לארץ ישראל, התיישב בצפת ושם הוסמך בסמיכות הסנהדרין ע"י רבו הגדול, המהר"י (ר' יעקב) בי רב. ספרו הגדול בית יוסף, המסודר לפי ספרי הטור, הינו אוסף של כל דעות הפוסקים והמפרשים בהלכה, החל מסוגיית התלמוד וכלה בפסקי בני דורו. שלושת עמודי התווך שעליהם ביסס את פסקיו הם: הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. כשדעותיהם חלוקות, הכריע כדעת שניים נגד אחד.
משנה ברורה - ר' ישראל מאיר הכהן נולד בשנת תקצ"ט [1839] ונפטר בעירו ראדין (אז פולין, כעת ביילורוסיה) בסוף שנת תרצ"ג [1933]. בצעירותו למד בישיבה בווילנא, והתפרסם כעילוי וצדיק. רוב ימיו ישב בעירן ראדין, והתפרנס מחנות שהחזיקה אשתו. מעולם לא נשא שום מישרה רבנית. כתב חיבורים רבים בהלכה ומוסר, שפירסמו אותו מאוד, והשפעתם גדולה עד היום. חיבורו ההלכתי הראשון היה ספר 'חפץ חיים' על הלכות לשון הרע, ועל שמו כונה ר' ישראל מאיר כבר בחייו, וכך הוא מכונה עד היום. חיבורו הגדול הוא ספר 'משנה ברורה' על שו"ע או"ח בשישה כרכים, שבהכנתו עסק במשך כ"ח שנים. הספר מהווה עד היום את ספר הפסיקה העיקרי בחלק או"ח בציבור האשכנזי, וספר הלכה חשוב ביותר לכל עם ישראל.
ג. הרב חיים דוד הלוי - ................
רבי עובדיה יוסף - הראשון לציון הקודם, נחשב יחיד בדורו בבקיאותו הנפלאה בספרי ההלכה. הראשל"צ נולד בבגדד בשנת ה"א תר"פ (1920), עלה לארץ-ישראל בגיל ארבע, למד בישיבות בעיר העתיקה שבירושלים והוסמך לרבנות על ידי הראשל"צ דאז, הרב עוזיאל. בשנת ה"א תש"ז (1947) הוא שימש ראב"ד (רב, אב-בית-הדין) בקהיר. בשנת ה"א תש"י (1950) עלה ר' עובדיה שוב ארצה והתיישב בה סופית. בספרי תשובותיו, סדרות יביע אומר ויחווה דעת, אנו נתקלים בכל הבעיות ההלכתיות של ימינו ממש. מכוחו של הרב יוסף הוצאו ספרי הלכה רבים.
ר' יונה בן ר' אברהם גירונדי - 'החסיד' חי בגירונה וברצלונה שבספרד במאה הי"ג, ונפטר בטולידו בשנת ה"א כ"ד [1263]. היה בן-דודו, מחותנו וידידו של הרמב"ן. רבינו יונה פירש מסכתות רבות בתלמוד. ר' יונה חיבר גם דרשות ופירושים על התורה ועל ספר משלי, וכן ספרי הלכה ומוסר. ספרו המפורסם 'שערי תשובה' נדפס לראשונה בפאנו בשנת רס"ה [1505], ומאז פעמים אין-ספור.