שאלה: האם לא הסתגרנו בגטאות רוחניים ועקב זה איבדנו את השפעתו של הציבור הכללי בארץ? הקמנו מוסדות חינוך נפרדים, יחידות בצה"ל נפרדות, שכונות והתיישבויות דתיות ותקשורת נפרדת. שמא בגלל זה השתלבותנו והשפעתנו חדלו מהיות משמעותיים?
תשובה: קודם כל, אין זה נכון. השתלבותנו והשפעתנו הולכת ועולה – כלומר צבורנו הדוגל ונאמן לרוממות תורת ד' ומצוותיו בשליחות תקומתנו וגאולתנו של עמנו ונחלתנו.
אמנם אין זה בצורה מרעישה ובולטת, אלא באופן שקט והדרגתי בלי תופים וחצוצרות.
הציבור שלנו תופס מקום יותר ויותר חשוב בצבא, בהתיישבות, ומעל הכל בתורה, באיכותה וכמותה.
כמו כן, הציבור הכללי, הולך ורוחש יותר כבוד לדת והתעניינות בדת. פעם אדם התבייש לחבוש כיפה לראשו. עתה זה סימן גאווה צנוע.
ב"ה, אנחנו ביחד, אנחנו והציבור הכללי, ביחד בעבודת הקודש של בניין האומה וארץ הקודש, ביחד בעבודת המדינה והצבא, ביחד במסירות נפש למען העם והארץ לכן יש לנו בה חלק ונחלה.
מעשה בחבר, רב ומחנך, וכיפה סרוגה חבושה לראשו, ששירת בצבא בזמנים קשים, והנה באו כמה יהודים טובים, לבושים שחורים וחבושים שחורים, חלקו יין ומגדנות, שרו ורקדו, אמרו דברי תורה, עודדו ושמחו את החיילים. אחרי שהלכו להם, חברנו שכב במארב אחוז במחשבות נוגות: למה הם ולא אני? וכי לא יכולתי לעודד ולשמח? חברו האתאסטי ששכב לידו, כאילו כאב ללבו, נגע קלות בכתפו ואמר לו: "נכון, הם שמחו אותנו, אבל הם הלכו, ואתה – אתנו יחד בבוץ, אנחנו יחד".
אנחנו מעריכים את הציבור הכללי והוא מעריך אותנו. אנחנו אוהבים אותו והוא אוהב אותנו "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".
כמו כן, המציאות אין לה כנפיים, ויש להתאזר בסבלנות אבל אנחנו בדרך הנכונה, רק נישיר מבט ונמשיך.
בכלל, נזהר מאוד מהתנשאות והסתכלות מלמעלה למטה במבט אבהי על אחינו. עיקר התיקון – זה אנחנו.
כידוע, מרן הרב קוק כתב: " על כן, הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק" – בעצמם, "אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" – בעצמם, "אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" – בעצמם. עיקר החידוש הוא בסיפא: בעצמם, שאינו כתוב בפירוש, אלא עולה ממשמעות כל הפסקה, ומסיומה: "וכל המניות המתווספות אצלם בחשאי, פועלות את פעולתן לטובה במידה שכל ההתפעלויות המעשיות לא יוכלו להגיעה" (ערפילי טוהר ל"ט).
אל תתנהג כראוי בשביל אחרים, התנהג כראוי בשביל עצמך. תהיה עצמך בצבא ובהתיישבות, בחינוך ובתקשורת, וככל שתתנהג כראוי, יותר תקרין על אחרים, גם בלא יודעים. הקרנה – מהי? משל לתנור המחמם כלפי חוץ, כיוון שהוא חם בפנים.
רבנו, הרב צבי יהודה קוק נשאל על ידי תנועת עזרא: "מה הם הדרכים – מלבד הדרך הפוליטית – בהם על היהדות הדתית ללחום למען תוכל להתקרב "למטרותיה התורתיות במדינה"?
הוא השיב: הם שתיים:
א.ריבוי אמונה – מה שמופיע על ידי ריבוי לימוד תורה – הכולל גם מוסר ואמונה. מתוך כך גם מתגדלת האמונה ביד ד' הנטויה עלינו לטובה להושיענו.
ב.אהבת ישראל, אהבת הפרט ואהבת הכלל, אהבה רוחנית ואהבה מעשית – במיוחד האהבה המתגדלת בארץ ישראל (לנתיבות ישראל א' קיז – קיט).
זה הסוד, נרבה אמונה ואהבה, אהבה ואמונה.
תשובה: קודם כל, אין זה נכון. השתלבותנו והשפעתנו הולכת ועולה – כלומר צבורנו הדוגל ונאמן לרוממות תורת ד' ומצוותיו בשליחות תקומתנו וגאולתנו של עמנו ונחלתנו.
אמנם אין זה בצורה מרעישה ובולטת, אלא באופן שקט והדרגתי בלי תופים וחצוצרות.
הציבור שלנו תופס מקום יותר ויותר חשוב בצבא, בהתיישבות, ומעל הכל בתורה, באיכותה וכמותה.
כמו כן, הציבור הכללי, הולך ורוחש יותר כבוד לדת והתעניינות בדת. פעם אדם התבייש לחבוש כיפה לראשו. עתה זה סימן גאווה צנוע.
ב"ה, אנחנו ביחד, אנחנו והציבור הכללי, ביחד בעבודת הקודש של בניין האומה וארץ הקודש, ביחד בעבודת המדינה והצבא, ביחד במסירות נפש למען העם והארץ לכן יש לנו בה חלק ונחלה.
מעשה בחבר, רב ומחנך, וכיפה סרוגה חבושה לראשו, ששירת בצבא בזמנים קשים, והנה באו כמה יהודים טובים, לבושים שחורים וחבושים שחורים, חלקו יין ומגדנות, שרו ורקדו, אמרו דברי תורה, עודדו ושמחו את החיילים. אחרי שהלכו להם, חברנו שכב במארב אחוז במחשבות נוגות: למה הם ולא אני? וכי לא יכולתי לעודד ולשמח? חברו האתאסטי ששכב לידו, כאילו כאב ללבו, נגע קלות בכתפו ואמר לו: "נכון, הם שמחו אותנו, אבל הם הלכו, ואתה – אתנו יחד בבוץ, אנחנו יחד".
אנחנו מעריכים את הציבור הכללי והוא מעריך אותנו. אנחנו אוהבים אותו והוא אוהב אותנו "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם".
כמו כן, המציאות אין לה כנפיים, ויש להתאזר בסבלנות אבל אנחנו בדרך הנכונה, רק נישיר מבט ונמשיך.
בכלל, נזהר מאוד מהתנשאות והסתכלות מלמעלה למטה במבט אבהי על אחינו. עיקר התיקון – זה אנחנו.
כידוע, מרן הרב קוק כתב: " על כן, הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה, אלא מוסיפים צדק" – בעצמם, "אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" – בעצמם, "אינם קובלים על הבערות, אלא מוסיפים חכמה" – בעצמם. עיקר החידוש הוא בסיפא: בעצמם, שאינו כתוב בפירוש, אלא עולה ממשמעות כל הפסקה, ומסיומה: "וכל המניות המתווספות אצלם בחשאי, פועלות את פעולתן לטובה במידה שכל ההתפעלויות המעשיות לא יוכלו להגיעה" (ערפילי טוהר ל"ט).
אל תתנהג כראוי בשביל אחרים, התנהג כראוי בשביל עצמך. תהיה עצמך בצבא ובהתיישבות, בחינוך ובתקשורת, וככל שתתנהג כראוי, יותר תקרין על אחרים, גם בלא יודעים. הקרנה – מהי? משל לתנור המחמם כלפי חוץ, כיוון שהוא חם בפנים.
רבנו, הרב צבי יהודה קוק נשאל על ידי תנועת עזרא: "מה הם הדרכים – מלבד הדרך הפוליטית – בהם על היהדות הדתית ללחום למען תוכל להתקרב "למטרותיה התורתיות במדינה"?
הוא השיב: הם שתיים:
א.ריבוי אמונה – מה שמופיע על ידי ריבוי לימוד תורה – הכולל גם מוסר ואמונה. מתוך כך גם מתגדלת האמונה ביד ד' הנטויה עלינו לטובה להושיענו.
ב.אהבת ישראל, אהבת הפרט ואהבת הכלל, אהבה רוחנית ואהבה מעשית – במיוחד האהבה המתגדלת בארץ ישראל (לנתיבות ישראל א' קיז – קיט).
זה הסוד, נרבה אמונה ואהבה, אהבה ואמונה.