מי מאתנו לא למד בגן או בבית הספר היסודי את ראשית השפה בעזרת שירים ומוסיקה? הכרתי לא מעט אנשים שהאנגלית לא די שגורה בפיהם, שבעת חיפוש מילה במילון זמזמו לעצמם - בפה או בראש - את סדר הABC במנגינה שזכרו מתחילת לימודיהם בבית הספר.
המורה ג'יהאן ג'אבר עושה מלאכתה נאמנה, ומלמדת עברית כשפה זרה לילדים ערבים, באמצעות שיר, ומוסיפה חן וחיות לשעור עם הדרבוקה. עם כל ההתרגשות הויראלית, אין היא שונה מרבבות מורות ומורים ברחבי הארץ ובעולם כולו. גם המלמד בחיידר, כשלימד קמץ אלף אה, השתמש באותם כלים דידקטיים. אז על מה המהומה?
המפגש בין מורה לתלמידיו והשיח ביניהם הוא שיח אינטימי. למרות כל החידושים הטכנולוגיים, ההוראה המקוונת, הרצאות הTED למיניהן, עדיין, השיח הפשוט, הכן והטבעי בין המורה לילדים הוא הוא דרך המלך של המעשה החינוכי.
האינטימיות של הקשר בין מורה לתלמידיו, הישירות והכנות, היא התרחשות מקודשת, שהצניעות יפה לה. כל מורה מכיר את אי-הנוחות שנוצרת בכיתה כאשר נכנסים אורחים. בין אם זה המנהל או המפקח שבא לבדוק, בין אם אלו סטודנטים הבאים ללמוד. התחושה של האינטימית מופרת, כמו שקורה בבית ובמשפחה, כשנכנסים אורחים, אפילו הם חביבים, קרובים ורצויים.
הסמרטפון גרוע מאורח. מצלמת הסמרטפון פוערת חלון רחב אל תוך הבית, פתוח לרשות הרבים ולעולם כולו. המצלמה מחללת את האינטימיות, את הקדושה, את הצניעות - פריצות, אם לא לומר פורנוגרפיה של החינוך ממש!
שהרי זו ההגדרה של פורנוגרפיה - דבר שאמור להיות צנוע, אינטימי ומקודש, הופך להיות חשוף, מפורסם, נחלת הכלל.
הסמרטפון עצמו הוא מכשיר, הוא יכול להיות כלי מבורך בהוראה, אצלנו במכללה מלמדים כיצד להשתמש בו בהוראה. צילומי שעורים משמשים אותנו בהכשרת המורים. אבל - רק בתנאי שידוע שזה הכלי, וזו המטרה.
אבל בשימוש שגוי הוא עלול לגרום נזקים, כפי שראינו.
עם זאת, משעלה הסרטון לרשת, צריך להתבונן בו בעין טובה: בתוך כל ההתעסקות בסוגיות הקשות, מאלימות בבית הספר ועד מדידת הישגים תחרותית בין מוסדות ומגזרים, כדאי לראות את החן והערך של המתרחש בכיתות שלנו. מורה, כיתה, שפה, שיר: זוהי אמנות החינוך במיטבה.
הרב ד"ר יהודה ברנדס הוא ראש המכללה האקדמית הרצוג