אחרי הסוף

ארץ: ישראל
שפה: עברית , תרגום :
שנה: 2009
במאי: אבן, ענת , Even Anat
אורך הסרט: 50 ד'
מתאים לגילאים: תיכון, מבוגרים,

תקציר עלילת הסרט
יומן קולנועי המתעד תהליכי הרס ובנייה במקביל לטרגדיה אישית הפוקדת אותה. זו קינה על התרוקנות משפחתית ופנימית, במקביל למחיקת הנוף בשכונת מגוריה- נווה צדק. הסיפור מתחיל עם מותו הפתאומי של אודי, אחיה של ענת, שגר איתה באותו בית דירות, ועם לכתו הותיר אחריו חלל גדול. מחלון הסטודיו שלה, ענת- אחותו צופה אל חצר הבית המשותפת, על החיים הממשיכים בלעדיו, על בני המשפחה, על משחקי הילדים, החברים המבקרים, על הסטודיו בו עבד ועל הגן שטיפח. המבט מופנה גם אל גשר שלוש העות'מאני, שנבנה בשלהי המאה ה-19 אליו מגיעים מידי יום כיתות ילדים וחיילים, קבוצות תיירים ומשפחות, לשמוע את ההיסטוריה של השכונה. וגם אל גורד השחקים - מגדל נווה צדק ההולך ונבנה בפאתי השכונה, תוך שנה יתנוסס לגובה של 40 קומות ויטיל צלו על השכונה כולה. יום אחד נגזר על החצר להימחק. היא נמכרה לקבלן. ענת ממשיכה לצלם דרך החלון את ההרס, ואת הבנייה שבאה בעקבותיו, שלב אחרי שלב, עד להיעלמותם המוחלטת של החצר והנוף.


ההמלצה שלי:
יומן קולנועי במהותי אינו קצבי אלא נבנה יום אחרי יום. הסרט מתעד את תהפוכות הזמן, את תהליכי הבניה, ההרס, החיים והמוות: גשר שלוש ההיסטורי, גורד השחקים ההולך ונבנה, הסיורים המודרכים המספרים את עברה המפואר של השכונה היהודית הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות יפו והחצר של אודי פושטת צורה, נחרבת ונעלמת, עד אשר קיר הבניין הנבנה עליה חוסם את המבט מהחלון החוצה.הצילום משקף את נקודת המבט של האחות שעורכת את היומן והמוסיקה מוסיפה למלנכוליות והאווירה הכבדה שאופפת את הסרט. מסמך קולנועי מעניין אך דורש סבלנות למי שאינו מצוי בז'אנר.
מידע חינוכי:

הדרוג שלנו
שווה צפיה [star count=4]
די לאלימות [star count=5]
ערכים [star count=4]
צניעות [star count=4]
התנהגות שפה [star count=4]
איכות קולנועית [star count=4]