זה סוער ואינטימי: למה גברים מתעקשים לעשות את זה מולנו?

ימים קשים עוברים עלינו. המלחמה, הממשלה, יוקר המחיה ועוד פעם המלחמה הארורה. אנחה קולקטיבית, קללה לנבחרי הציבור ותהייה חסרת פשר אודות מצב החטופים - כך נראית היום שיחת רחוב אקראית. אחרי ששילמתי את מס השפתיים המבוקש לתלונות הקבועות על חיינו בישראל 2024, הרשו לי לכמה רגעים לסטות מהמלנכוליה הקבועה ולהעלות סוגיה מעיקה מאין כמוה: תפילות גברים במרחב הציבורי, או במילים אחרות, השתלטות הגברים על המרחב הציבורי והפיכתו למקדש מעט בכל פעם שירצו בכך.

מנייני תפילה מזדמנים במקומות לא מתאימים

בתקופת הקורונה כבר התרגלנו לראות מנייני רחוב בכיכרות ובחצרות הבתים. חמוד, נצרך ומעיק מעט. בסדר. למדנו לחיות עם זה גם אם לא אהבנו להתעורר בשבת בבוקר לצלילי קריאת התורה, ועוד יותר לא אהבנו לעבור ליד חבורת גברים בגיל העמידה באמצע ערבית עם שקית שקופה מהסופר פארם.

רק נרגענו מהקורונה, והנה לאחרונה צצה לה תופעה מציקה לא פחות: מניינים מזדמנים במקומות אקראיים ולא מתאימים. בימי החופש הגדול זה מורגש ביתר שאת. אנשים יוצאים לטייל, מתנתקים מהשגרה אבל לא שוכחים את מנחה. בכל בריכה ציבורית, כיכר גדולה או סופר הומה אדם תוכלו למצוא יהודים צדיקים שמחפשים עשירי למניין.

אירוע פרטי כמו תפילה ראוי למקום שקט וצדדי יותר

אמש, כשיצאתי מההופעה מטריפת החושים של חנן בן ארי בבריכת הסולטן, מצאתי את עצמי נכנסת היישר לתוך מניין גברים מאולתר. לא בפינה קטנה בצד או מאחורי מחיצה. הו לא. אותם יהודים החליטו לעמוד ושפוך את ליבם מול קונם ממש ביציאה, כך שכל משפחה עייפה ועמוסת ילדים נתקלת בהם. חלקם גם לא טרחו לשמור על פרטיותם, וממש באמצע השביל עמדו בעצימת עיניים ותנועות גוף מוגזמות (השפעת ההופעה?). מיהרתי להסב את עיניי במבוכה, אנשים טובים, למה ככה?

נכון נכון, אתם בטח מתעצבנים. מה מבינה בחורה שלא מתפללת במניין שלוש פעמים ביום? איזה מושג יש לה על הקושי העצום בדבר והלוגיסטיקה הכרוכה בכך? אמת ויציב, אני לא יודעת דבר וחצי דבר על מניין. אבל אני כן מבינה בתפילה, תפילה נשית יומיומית והרבה יותר פשוטה, כזו שמתגלגלת על הלשון מנטילת הידיים בבוקר ועד קריאת שמע שעל המיטה בלילה. תפילה של סבתות. וכאחת כזו, אני מרשה לעצמי לעדכן אתכם: תפילה היא אירוע צנוע, אישי, נואש, מכאיב כמעט, שרצוי לעשותו בפרטיות ככל האפשר. המעמד הזה סוער ואינטימי. מעלה דמעות לפעמים. למה אתם מתעקשים לעשות אותו מול העיניים של כולנו?

אני רוצה תפילה, אבל בצורה עדינה יותר

שלא תטעו, אין לי בעיה עם הפיכת המרחב הציבורי של כולנו לקדוש מעט יותר, ועוד יותר אין לי בעיה עם תפילה בלתי פוסקת. רק אלוהים יודע כמה אנחנו זקוקים לכל פרק תהילים כדי להינצל מהצרות שניחתות עלינו אחת אחרי השניה. כך למשל, ההחלטה המקוממת של עיריית תל אביב לאסור תפילות במרחב הציבורי ביום כיפור הקרוב היא לטעמי ביזיון אחד גדול, סכין בלב שעדיין מדמם למראה מחזורים מוטחים על הרצפה ונשים בוכיות בזמן כל נדרי בשנה שעברה. הטענה שלי פשוטה יותר. תתפללו במרחב הציבורי, בכיף, רק אם אפשר בבקשה, קצת יותר בעדינות. לשים לב לעוברים והשבים, לוודא שלא חסמתם מעבר או לעורר חוסר נוחות בנשים צדיקות.

דבר אחרון, גם אם כיבדתם את כל הכללים האנושיים למשתמשים בדרך, וגם כיבדתם את רצונו של בורא עולם בהקפדה על תפילה במניין מעומק הלב. אנא מכם, קצת פחות דרמה. בלי התנועעויות מוזרות או מחיאות כפיים מקפיצות לב. התפילה שלכם מתקבלת גם אם לא טרחתם להראות לעוברי אורח תמימים עד כמה אתם דבקים במצוות השם. לקשר האישי שלכם מול מלך מלכי המלכים אני לא מעוניינת להיכנס. אולי ככה התפילות יהפכו את ימינו לקשים פחות.