לובשות מכנסיים אישה דתייה שמתלבטת בין חצאית למכנסיים צריכה לחשוב גם על תפקידה הייצוגי

אף שעברו שנים רבות מאותו שיעור חינוך אני זוכרת היטב את התשובה שענה לנו הרב באולפנה כששאלנו למה עלינו ללבוש חצאיות ואסור ללבוש מכנסיים, אף שלעיתים המכנסיים יותר צנועים. הנושא הטריד והעסיק אותנו מאוד, נערות בתיכון תושבת תל-אביב רבתי. ידענו היטב שחברותינו הירושלמיות נוהגות ללכת עם חצאית לבית ספר ולבני עקיבא ובמכנסיים בשאר הזמן, האמת – קצת קינאנו בהן. העיר העברית הראשונה הגיבה כלפי החצאיות הארוכות שלנו באהדה מסויגת ולעיתים בהערות פחות נעימות עת היינו צועדות בחבורות קטנות וגדולות בדיזנגוף סנטר, במדרחוב נחלת בנימין ובכיכר רבין.

אפשר להבין את הצעירה שמבקשת להיות מזוהה פחות

השנים חלפו, והבחירות האישיות נעשו. הרבנית שלומית פיאמנטה כתבה כאן במדור כי במידה רבה הלבוש שלנו, הוא לוח מודעות או עמוד ה"אודות" דרכו אנחנו מספרות לסביבה מי אנחנו. בישראל 2024 יש פער בין מה שחצאית מספרת על אישה למה שמכנסיים מספרות, והשאלה היא מה הסיפור שאישה דתית לאומית רוצה (או לא רוצה) לספר על עצמה, כשהיא לובשת מכנסיים, לסביבה הקרובה שלה, ולחברה הישראלית.

מבלי להתייחס בשלב זה לסוגיה ההלכתית, אני יכולה להבין ולהזדהות מאוד עם הצעירה והבוגרת שמבקשת להיות מזוהה פחות. זהות ושייכות הן סוגיות פרטיות ולא תמיד בא לנו לחלוק אותן עם הציבור, והן גם משתנות פעמים רבות לאורך החיים, אבל אני מבקשת לשתף ולהציע עדשה חברתית נוספת להתבונן דרכה בהקשר לנושא.

חיילת דתייה שבוחרת בחצאית משרתת בתפקיד כפול

נשים דתיות רבות, מקרב אלו שבוחרות ללכת עם מכנסיים, מביאות לקדמת הבמה יכולות וערכים כמו מקצועיות ומצוינות, הן מומחיות ומובילות במישורי חיים רבים, ומוערכות מאוד על ידי סביבתן. "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" כתב שאול טשרניחובסקי. תרמיל תבנית נוף מולדתן של נשים דתיות ציוניות מכיל על פי רוב את החינוך לשילוב בין תורה ועבודה, האמונה בשלושת ערכי היסוד: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל, וגם את מאמר חז"ל לפיו שלשה דברים לא שינו ישראל במצרים, שמותם, מלבושם ולשונם כלומר שגם לדברים חיצוניים יש חשיבות טקסית אבל גם מהותית.

במשך שנות דור ליוויתי צעירות דתיות שבחרו בשירות צבאי. הן בחרו להתגייס לצה"ל מתוך תחושת שליחות ורצון לקחת חלק במאמץ הלאומי. טבעי היה לרבות מהן לבקש חצאיות, הן רוצות וגאות להיות חיילות דתיות. בזכותן ועבורן שונה הנוהל הצבאי על פיו ביום הגיוס בבקו"ם יכולה המתגייסת לבחור לקבל חצאית או מכנסיים. חיילות דתיות יכולות לבחור לקבל גם וגם. רבות מהן משלבות, בעבודה בבסיס עם מכנסיים, יוצאות הביתה עם חצאית, ובוחרות למעשה בתפקיד כפול, תפקיד מקצועי ותפקיד ציבורי חברתי ערכי.

יש מקום לנראות הציבורית ולסימן היכר שלנו כנשים דתיות

גם עבור הבגירות יותר הבחירה איננה חייבת להיות דיכוטומית, בעידן בו הקיטוב, החשדנות וייחוס הכוונות של קבוצות בחברה הישראלית זו כלפי זו גבוה, יש מקום לחשוב גם על תפקידינו הייצוגי, לצד הרצון להיטמע ולא לבלוט, אולי דווקא עכשיו עלינו להזכיר לסביבה כי אחים ואחיות אנחנו גם אם שונים.

במקומות העבודה, ברחוב ובאירועים ציבוריים, לתבנית נוף מולדתנו החינוכית יש משמעות ערכית, ויש מקום לחשוב גם על הנראות הציבורית שלה. כשם שגברים דתיים לאומיים חובשים כיפה, שהנה בין היתר סימן היכר, כך אפשר ונכון גם בנראות של האישה הדתית לאומית.

ולגבי הרב באולפנה, הוא אמר כי בספרי ההלכה המרכזיים העיסוק בהלכות צניעות מצומצם מאוד, ואין התייחסות לשאלת המכנסיים, אולם ההלכה דורשת באופן מאוד רחב ומשמעותי "קדושים תהיו" והמשמעות היא בין היתר להתלבש ולהתנהג באופן צנוע. הרב הוסיף, שבעוד שקל יחסית לתת גדרי צניעות בחצאית – "שתכסה את הברך גם בישיבה", מורכב יותר לתת הגדרות למכנסיים צנועים. בין עשרות בוגרות המחזור שלנו יש אחוזים גבוהים של אלו שבחרו בסיפא של דבריו, רבות אחרות בחרו ברישא.

לפרויקט המלא של "לובשות מכנסיים" לחצו כאן