הדבר החם הבא? "בואו נלך על פיילוט מגזרי חדש"

השורות הבאות נכתבו באהבה רבה. אהבה והערכה למבקשות ה' שחפצות לעבוד אותו באמת ובתמים ובלב שלם; שמתמודדות גם הן עם אתגרים לא מעטים מבית ומחוץ; שלא תמיד מוצאות בגדים (גם אצל המעצבות הדתיות) ושמרגישות כאב ואולי גם לא תמיד יודעות איך להגיב לסחף חברתי שקורא שוב ושוב לערער על ההלכה המסורה מדורי דורות. אין בשורות הללו ביקורת, וודאי לא עימות אלא רק חיבוק וחיזוק, ומי שמבקש אחרת – מוזמן לדלג ולעבור הלאה.

הפיחות הזוחל במעמדה של ההלכה לא התחילה היום

שאלת החצאיות הקצרות או מכנסיים, ובכלל, הפיחות הזוחל במעמדה של ההלכה לא התחילה היום ולא בנושא זה. אין כאן המקום להרחיב, אך רק להזכיר לעצמנו שיותר ממה שעם ישראל שמר על ההלכה, ההלכה שמרה עליו. התורה היא נצח ועקרונותיה הם עקרונות של נצח וערעור על ההלכה ועל סמכותם של חכמי ההלכה בשם "מהפכה שקטה" כזו או אחרת היא לפני הכול פגיעה בנו.

גם אם נראה שאנחנו בסך הכול "מאווררים קצת" כדי "לא להכביד", ו"מי בכלל מקפיד על דברים כאלה היום", וזה "לא כל כך נורא" תראו "יש אפילו רבנים (כלשהם) שמתירים", כל האמירות הללו מתחילות כאן, בנושאים הלכתיים "קלים" לכאורה אך ברגע שנפתח הפתח אחריתו מי יישורנו (ורק תחשבו רגע מה הילדים שלנו קולטים, שההלכה היא טובה "בגדול" אבל אפשר לחפף בפרטים הקטנים ולאן הם ייקחו את זה כשהם יהיו גדולים).

מעולם לא הבטיחו לנו כיהודים חיים קלים

בואו נגיד את זה בצורה ברורה, צניעות היא מצווה קשה: חם, לא תמיד נוח, פחות מאוורר או קליל, יהיו תמיד כאלו שיגידו שבגד צנוע פחות מחמיא, הוא מתייג מגזרית. אך בל נהפוך חולשה לאידיאל. חיינו כיהודים אינם בהכרח קלים והתורה על כל פרטיה לא תמיד נוחה ליישום. גם שמירת העיניים היא מצווה מאתגרת (לכל מי שטוען ש"הבעיות" הן רק אצל בנות) וגם הלכות כשרות או שבת אינן תמיד נוחות ליישום (וודאי לא כשנמצאים בחו"ל); לא קל להתפלל שלוש פעמים ביום, להקפיד על קריאת שמע בזמנה או ללבוש ציצית ובטח שמאתגר לצאת בערב חורפי קר למניין של ערבית. מעולם לא הבטיחו לנו כיהודים חיים קלים, ונאמנות ומחוייבות, בין אם לבן הזוג ובין אם לדבר ה' לא תמיד היא הדיפולט האוטומטי שלנו (ודי למבין) אך אנו שכרתנו ברית בוחרים מדי יום להיות מחויבים לדבר ה' ולתורתו מתוך הבנה כי היא היא על כל המכלול שבה נותנת משמעות וערך לחיינו.

אנחנו לא מבקשים הנחות. והשאלה הנכונה היא לא מה עדיף, חצאית קצרה או מכנס. אנחנו שואפים להיות אנשים של לכתחילה ולא אנשי בדיעבד. רוצים לפסוע בדרך המלך ההלכתית מתוך הבנה כי השלם גדול מסך חלקיו, ותמונה שלמה של חיים יהודיים מלאים נבנית מתוך נאמנות מלאה גם לפרטים הקטנים.

מי שמבקש אמת הוא מוזמן להצטרף לחובשי בית המדרש

להלכה יש עקרונות יסוד מחייבים. אמנם מתוך ה"הליכה" המובנית בה (ולא לחינם הלכה היא משורש ה.ל.ך) ובהתאם למציאות המשתנה היא לובשת צורה ופושטת צורה אך כל זאת נעשה תוך מחויבות לעקרונות פסיקה נצחיים שיסודם בסיני. הלכה לא נקבעת על פי "שיח מגזרי", בדיוק כשם שהיא לא נקבעת על ידי מעצבות האופנה. ומי שמבקש אמת הוא מוזמן להצטרף לחובשי (או חובשות) בית המדרש כדי לברר לעומק את הסוגיה, להתייעץ עם תלמידי חכמים גדולים, לשטוח בפניהם את הדברים ולראות מהי הדרך הראויה לילך בה.

ויש לי הצעה – בואו נלך על פיילוט מגזרי שנקרא מבקשות ה' (או "מבקשי" למעוניינים). נספר בעוד ועוד פוסטים על המסע האישי של כל אחת מאיתנו בדרך לא-לקיה; על הטלטלות שהיא עברה בדרך, על רגעי החולשה המתגנבים לפרקים ללב, ועל הדבקות שלה בתורת ה' למרות ומתוך הטלטלות הללו. אולי לקראת ימי אלול הממשמשים ובאים, ולמרות הקיץ הלוהט שבחוץ, זה צריך להיות הדבר החם הבא.