פרשת עקב | את מה שידעו אבותינו על הארץ אנחנו נוטים לשכוח

השבוע נקרא את פרשת השבוע, פרשת עקב, שבה מפרט משה בפני בני ישראל את סגולותיה של הארץ ואת השפע הטמון בה. "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת..." (דברים, פרק ח', פסוק ט'). את עושרה של הארץ הטיב משה לתאר בציון תנובתה, והוא אף הזהיר שאין לקבלה כמובן מאליו.

גם היום, בחלוף אלפי שנים, אנחנו יודעים עד כמה לא פשוטים יכולים להיות החיים בארץ ישראל, אך אנחנו גם יודעים להוקיר ולהודות על הטוב שהיא מציעה לנו. כבר אז, בימי התנ"ך, זכתה החקלאות המקומית להוקרה, והיה ברור עד כמה היא חיונית לקיומנו.

האמנם? מפתיע לגלות כיצד גם אחרי הכאב של השנה האחרונה, יש הממשיכים לאיים על הטוב של הארץ, על מה שגם היום, אלפי שנים קדימה, מפרנס רבים, לא אחת תחת אש, ומגן על ביטחון המזון של אזרחי הארץ.

פרשת השבוע פרשת עקב

רבים וקשים האיומים מחוץ, אך לצערי הם גם קיימים מבית. חקלאי ישראל נאלצים להיאבק על הזכות להמשיך ולעבד את אדמות הארץ, ומה שמפריע להם לעשות זאת – הוא לא רק גורם חיצוני. דוגמאות לא חסר – אחת מהן נוגעת לאחד מגורמי הייצור המרכזיים בחקלאות – המים. מדינת ישראל התייעלה מאוד בשנים האחרונות בכל הנוגע לשימוש במים לחקלאות., ועדיין, נראה שהמגדלים נאלצים להתמודד עם אתגרים שלא מאפשרים להם להתפרנס בכבוד.

בימים אלה מתמודדים חקלאים, שחלקם נמצאים בשטחי ובאזורי הגבולות שאליהם לא מגיעים מי קולחים, עם מחירי מים שאינם תחרותיים. חקלאים אלה, נזכיר שוב, פועלים בשנה האחרונה בתנאים מורכבים מאין כמותם, חלקם תחת אש, ומשקיהם של רבים מהם נפגעו. אם לא די בכך, הם גם פוגשים באבסורד – שמי קולחים מטוהרים, מוזרמים לים בגלל מחסור במערכות הולכה ואגירה. מצד אחד חקלאי שנאלץ לסגור את משקו בשל חוסר כדאיות כלכלית בגלל מחיר המים השפירים הגבוה, ומהצד השני – החקלאות בפריפריה (הצפונית בעיקר) לא תהנה ממים שעברו טיהור, בשל חוסר תשתית של הולכה ואגירה, ולכן באזורים אלה יש לקדם החלטה מדינית שתקבע שמחיר המים לחקלאות באזורים נעדרי חלופת מי קולחים יהיה זהה למחיר הממוצע של מי הקולחים לחקלאות. לכן הוגשה הצעת חוק פרטית לתיקון חוק המים. אין הכוונה שהעלויות הכרוכות בהצעה לתיקון חוק המים שעבר זה מכבר בקריאה טרומית ישורשרו לצרכנים. לא צריכה להיות כל השפעה על מחיר המים לבית. אין בתיקון כל כוונה שהצרכנים הם שיסבסדו את תעריפי המים לחקלאות. מדובר על עיקרון לפיו המזהם ישלם, והמדינה תשלם את עלות פיתוח משק המים, ובוודאי לא החקלאים.

פרשת השבוע פרשת עקב

בשבועות האחרונים קיבלנו הוכחה ניצחת נוספת לעד כמה חשוב לחזק את החקלאות הישראלית, ואיזו סכנה טמונה בהסתמכות על יבוא תוצרת שהארץ התברכה בה. הכותרות הזועקות על המחסור בעגבניות, לא הפתיעו אותנו. מדי שנה, בחודשים אלה, קיים מחסור בעגבניות והשנה הוא התעצם תחת תנאי חום קיצוניים וכתוצאה ממחסור של שטח גידול של 4,000 דונם.

ניהול מושכל הכולל היערכות מוקדמת וכמובן אי הסתמכות על יבוא, יכול לתת מענה למחסור שכזה.
את השיעור הזה למדנו אחרי הפסקת קשרי הסחר עם טורקיה והמגפה שפגעה בעגבניות שהגיעו מירדן. הגדלת מכסות יבוא ללא מכסה, היא כלי אד הוק למקרי קיצון. היא לא יכולה להחליף את הכוח של הייצור המקומי, ואת הכוח הביטחוני הכל כך חיוני של הארץ.

והנה, את מה שהבינו אבות אבותינו אנחנו נוטים לשכוח היום. במקום לחזק את התוצרת שתמיד היינו גאים בה, ואולי דווקא היום יותר מתמיד יש להפוך אותה לסמל לקיום, לעצמאות ולביטחון; במקום לטפח את החקלאות שאותה משה זיהה כמקור רווחה – אנחנו בוחרים, דווקא היום, לחזק את החקלאות באירופה ושל מדינות שכנות ולהזניח את הפוטנציאל שכאן. אין לדעת מתי נשלם את המחיר, רבים החקלאים שכבר נושאים בו. בסופו של דבר, בטוח שהוא יהיה יקר לכולם. לכן, יפה שעה אחת קודם, לחזור לברכת הארץ - לחזק את החקלאות המקומית.

אורי דורמן הוא מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל