עם ישראל כולו נתבשר במוצאי השבת האחרונה על גירושיהם של חנן והדסה בן ארי. הזמר, שמאז כבר הספיק להופיע ולהתייחס לפרודתו מהקהל, הרבה לאורך השנים לכתוב על משפחתו בשיריו, וכולנו יחד איתו שרנו על התקוות, הרצונות והפחדים הפנימיים ביותר שנגעו בו בקשר למשפחתו. קיבצנו עשרה שירים בהם הם מוזכרים, נתחיל כמובן בקלאסי ביותר:
אמן על הילדים שלי
"איך הזמן הוא טס, כותב הזמר, "זה לא נתפס שאני אבא, מקיץ מן הילדות אל המציאות שאני חי בה
זוכר איך אחרי שלושה נגמר האוויר, אמרתי חכי, אמרת לי תראה, הם קצת יגדלו ותבין, פתאום הם שישה, עוד רגע שבעה, וכמה שהם מדהימים, אבל הלחץ גדל, בנה לו מגדל".
אמא אם הייתי
בשירו המספר על פינוי גוש קטיף, חנן נכנס לסיפורו של ילד שאמו הבטיחה לו בפשטות - נהיה פה שוב" "ואת החזקת לי את היד, אמרת: 'הבט אל השמים', הבטחת שיום יבוא ועוד נשוב לכאן".
חנניה
חנן מספר על סבו, חנניה, שנפטר. "מי מוכר תה חם ברחובות, בלי פנקס אדום ובלי טובות, מי זה בא אליי בחלומות, בחגים בשבתות. מי שומר עליי בלילה, חנניה חנניה".
תודה שאת אוהבת אותי
בשירו הרומנטי ביותר, בן ארי מודה לאשתו דאז הדסה במילים המתוקות: "תודה שאת אוהבת אותי ומלטפת את ימיי, למרות הכל נשארת איתי ומחבקת את פגמיי. תודה שאת אוהבת אותי ומלמדת גם אותי לאהוב. בסוף כל יום אוספת אותי, ובלילה לילה טוב".
מקום
"את המקלט בבית הספר הישן", שר חנן, "ציפינו בקרטונים, הייתי קם, תופס ת'מטאטא ושר, חולם על איצטדיונים. ואיך כל יום שישי הרדיו שוב ניגן את הילדות של אבא, הוא במטבח עכשיו קוצץ בצל ומטגן, דומע כשנזכר בה".
עטלף עיוור
באחד מהשירים שמאוד מזוהים עם התהליך הפנימי המורכב שחנן עבר, גם ביחס לנישואיו, הוא מספר "אני רואה אותך נשרפת, את מפחדת להסכים שזו לא סתם תקופה חולפת. אני כותב בלילה שיר, זה מנקה ממני עצב. כשנגמר לי האוויר, אני בוכה לבד ברכב". שאולי גרינגליק ז"ל, שנפל ברצועת עזה, ביצע את השיר וריקן לכולנו את שק הדמעות.
בסוף זה הלחן
חנן שר להדסה, כי גם אחרי כל המהמורות בדרך, "בסוף זה אני ואת, אני ואת, לא משנה לאן נמשיך לנסוע, בסוף זה אני ואת, רק אני ואת, גם אם עוד לא יודעים לאן, נמשיך לנסוע לאן".
ילד
בשיר, שכתבו אותו במשותף חנן והדסה, הם כותבים: "ילד, מה מעיר אותך בלילה? מה מפחיד אותך בלילה? ילד, מה מעיר אותך בלילה? מה מרעיד אותך בלילה? בוא אליי, חבק אותי, בוא שן לידי בלי שאמא תרגיש, רק הלילה, ילד".
החיים שלנו תותים
בשירו האייקוני, שזכה לתהודה ארצית מטורפת, חנן מבקש ממאזיניו להבין כי אין להם זכות להתלונן, ומבקש תודה על מה שיש לו, בין היתר, ילדיו: "תודה על הרוח, שאין לי זמן לנוח, תודה על השבת, על שני בנים ובת".
אחד עד עשר
בשירו סטייל שלמה ארצי-קיסריה-איצטדיונים, חנן בן ארי מבקש רק לשהות בביתו, היכן שמשפחתו מתגוררת, בפרדס חנה. "לא נבואה דרשתי, לא נירוונה, לא לדבר גבוהה-גבוהה, רק לשבת עם השבט ולנשום את פרדס חנה, ביקשתי לנו אהבה".