בחיי שלא הייתי מזהה אותה. בטוחה שזו היא? אני זוכרת אותה נפוחה מדמעות. הבגדים שלה היו דוחים. הייתה שפופה כזו. נראתה בלי אף אחד בעולם. היא נראית קורנת. איזה חיוך. תראי איך הוא מחזר אחריה, וואו הוא מתחיל איתה. איזו הליכה יפה יש לה. נראה שהם מעריצים אותה. ככה הסתובבתי השבוע, עם שתי מגילות ביד: מחזיקה לראשונה במקביל את מגילת איכה ואת שיר השירים. הנחיתי מעגל בליל תשעה באב וידעתי שלא נוכל רק לשבת ולבכות. אנחנו בוכים כמעט שנה. בתוך מגילת איכה חיכתה גם נחמה אז לקחתי אותה בשתי ידיים, שרנו את "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
ט"ו באב 2024
חיפשנו את הנחמה הטמונה במגילה הקשה הזו ש-מי רוצה להעמיק בה בכלל, אבל השנה כל פסוק בה נרשם מחדש מתוך המציאות שלנו. ואז רכבתי על הנחמה הזו ואולי קצת נסחפתי והבטחתי שבעוד שבוע בדיוק יבוא לנו ט"ו באב, ולפנינו מגילה שלמה שכולה אהבה בתנ"ך שלנו. מגילה שמי לא אוהב ואוהבת? מגילה שנראית שייכת ליקום אחר מהאבל שלנו, אבל אולי הגיבורה ששואלים עליה: מי זו העולה מן המדבר? אולי קשה לזהות שזו אותה אישה ממגילת איכה?
., צילום: FotoDuets,Shutterstock
בשבת העברתי על זה שיעור ספונטני, כי על חוף הים, ביום שישי, נזכרתי בשיעור הקבוע שבכלל לא הכנתי, אבל בקריאה הכי יחפה בשבת בבוקר, בשתי המגילות עלו כל כך הרבה פנינים, כאילו המגילות משוחחות זו עם זו, בשפת החוויה של מגילות, שיש בה מנגינה של טעמים ותחושות, נופים ודימויים:
היא שואלת "איכה ישבה בדד?" וזו משיבה: "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה, איכה תרביץ בצהרים"השרים מתהלכים כאיילים לא מצאו מרעה? הדוד מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות כצבי או כעופר האיילים.מול היובש הסודק, השומם, מול הזמן שעוצר מלכת ורק האוכל אוזל בו והעור צפד והיאוש שולט, עונות השנה מתחלפות בשפע הטבע, הפירות, הנוף הקסום. הפגיעה והאונס מתחלפים באהבה הדדית, בחיזור מכבד.
צילום: Yaakov Lederman/Flash90
ט"ו באב 2024
במיניות חושנית ובריאה, הרעים שבגדו אינם. "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך, השמיעיני". מגילת איכה תמשיך ללוות אותנו עד שהחטופים ישובו. המון אבדות לא יוכלו לתקון. ובכל זאת. מגילת שיר השירים היא תזכורת יקרה לזו העולה מן המדבר, מקוטרת מור ולבונה. שאי אפשר לזהות אותה, אבל היא אותה האישה. השכם בבוקר ט"ו באב, אנחה מעגל מסורתי של ריפוי בטבע, במסגרת בית דינה. מיועד לנשים המבקשות לחבור לריפוי ומעבר ממגילת איכה לשיר השירים.
נעמה פלסר מטפלת בפסיכותרפיה גופנית וב-S.E. שותפה בהקמת 'בית דינה' העוסק בתפקיד הקהילה נוכח פגיעות מיניות.