אני יודעת איך קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלכם נראתה אתמול. לא כי אני שם (אלא אם זאת אמא שלי שקוראת את הטור, שזה סביר מאוד), אלא כי של כולנו נראתה בדיוק אותו הדבר. בסביבות השעה 21:15 (או קצת אחרי, אצל אלו שלא סיימו לשטוף את הכלים של שבת) היה האדם הראשון שפרסם את הידיעה הדרמטית, זה שתמיד מספק לקבוצה מידע חשוב, והכריז ברוב דרמטיות: חנן בן ארי מתגרש.

כך נראו קבוצות הוואטסאפ המשפחתיות אחרי ההודעה של חנן בן ארי

בהתחלה הגיעו התגובות הרגילות: "מה?", "הלם!", "בטוח?", "לא מאמינה". אחריהם צצו יודעי הדבר, שטענו שהכול היה צפוי וכתוב במפורש ב"עטלף עיוור" - "מה, לא ראיתם?". מאוחר יותר הגיעו המזדהים, הכאובים: "אוי, הילדים, מה יהיה עם הילדים?", ובעקבותיהם הפרקטיים: "איך הם יעשו את זה, משמורת משותפת? הוא כל ערב מופיע, ויש להם תינוקת!". בסיום החלו, כמו תמיד, הספקולציות וההשערות: "זה הפרסום, זה גמר אותם", "הוא כנראה חוזר בשאלה, או יחזור, רואים שהיא דתייה ממנו". לכל אחד היה מה לומר, רגש לחלוק, מחשבה לשתף עם העולם בנושא גירושיהם של חנן והדסה.

קבוצה משפחתית צילום: ללא

באמצע הלילה (מוצ"ש, בכל זאת), בעודי מתווכחת עם חברה האם הכול בעקבות הפרסום וההצלחה או שמא מדובר במשבר זוגי פרטני שאנחנו לא מודעים אליו, מצאתי את עצמי תוהה: למה זה כל כך מעניין אותנו? נכון, הוא מפורסם, כולנו אוהבים אותו ואת השירים שלו, אבל למה משבר הזוגיות שלו מטלטל אותנו כל כך? נכון, הוא דתי, וגם לנו יש שבעה ילדים או אחים, אבל למה הילדים של חנן בן ארי נוגעים לליבנו כל כך?

חנן בן ארי הכניס אותנו לחיים שלו, והפך את עצמו לחבר

כל התשובות לכך טמונות בשיריו של חנן בן ארי. לא רק "עטלף עיוור", אלא הרבה לפניו. ב"תודה שאת" בן ארי הכניס אותנו לזוגיות שלו וגרם לנו להאמין בה: "תודה שאת אוהבת אותי/ומלטפת את ימיי/למרות הכל נשארת איתי/ומחבקת את פגמיי". ב"החיים שלנו תותים" הוא גרם לנו להאמין שהחיים שלו, ובכן, תותים, ובאלבום האחרון הוא חשף אותנו למעמקי המשבר האמוני, הזוגי, הפרטי והנפשי בחייו. קשה שלא לתהות אם הכל נפל על אהבה מופרזת לכדורגל.

בניגוד להרבה זמרים אחרים שבכלל לא כותבים את השירים שלהם, בן ארי שיתף אותנו בסודות הכי כמוסים של חייו. הוא הכניס אותנו לבית שלו, לזוגיות שלו, לשריטות ולפחדים שלו (שהוא מתפלל שילדיו לא ירשו, כזכור). במשך השנים נחשפו המאזינים לא רק לכישרון המוזיקלי של בן ארי, אלא לכל האישיות שלו שנחשפה במילותיו. בן ארי כבר לא מרגיש כמו זמר מרוחק, אליל שעומד הרחק על הבמה, אלא חבר קרוב שכולנו חלק מהצלחותיו וכישלונותיו. וכשחבר קרוב מתגרש, איך לא נדאג לשבעת ילדיו.