מערכת החינוך נמצאת במשבר קשה. אין על כך חולק. אבל, על אף שברור לכולם כי כלכלת המדינה מושתתת על ההון האנושי שלה - עדיין לא נעשים המאמצים הנדרשים לתיקון המצב.
קשה לכתוב על נושא כזה בימים של מלחמה, של אבדן ענק ושל חטופים וחטופות שעדיין נמצאים בשבי בעזה. אבל גם פה עסקינן בעתידה של המדינה ולכן חשוב למרות הכול לפעול למען ההשקעה בביטחון העתיד- בחינוך.

המחסור החמור באנשי חינוך

דווקא אחרי שנים בהם דור העתיד שלנו חווה חוויות קשות של ניתוק חברתי, קשיים רגשיים, מלחמה ואבדן היה מצופה שתשומת הלב והמאמצים יוקדשו לתחום החינוך. וכאן מגיעה השאלה הקריטית: מי מוכן להיות מופקד על המשימה הלאומית החשובה הזו? תשאלו כל אם האם היא מוכנה שילדה יהיה מורה. סביר להניח שהתשובה תהיה שלילית. תשאלו כל בעל תפקיד משמעותי בבתי הספר האם הוא רוצה להיות מנהל. סביר להניח שהתשובה תהיה שלילית. לכן בינתיים המערכת בקריסה מתמשכת: מחסור במורים, מחסור בתומכי הוראה, מחסור בצוותים פארא-רפואיים, אין מענים מותאמים לחינוך המיוחד, ועוד בעיה גדולה ושקופה - מחסור במנהלים. אין מספיק אנשי חינוך מעולים שמוכנים לקחת תפקידי ניהול, או לשרוד בהם לאורך זמן.

ארגון מנהלי בתי הספר - "מנהיגים"

איך זה יתכן? פשוט. כדי להביא מנהלים מצוינים לבתי הספר ולהביא לטיוב החינוך צריך לטפח את מעמדם, לדאוג למוגנותם ולדאוג לתנאי ההעסקה שלהם. לשם כך הוקם ארגון "מנהיגים" – ארגון מנהלי בתי הספר, ששם לו למטרה לקדם את החינוך במדינת ישראל דרך מיצוב מעמד המנהל, שהוא החולייה החשובה המובילה את החינוך ומנהיגה את הקהילות בשטח.

במשרד האוצר, במשרד החינוך ובשלטון המקומי הבינו כבר שההשקעה במנהיגי השטח, מנהלי בתי הספר משתלמת. זו השקעה בקבוצה קטנה יחסית, שעשויה להביא את התשואה והשינוי המשמעותי ביותר בזמן קצר יחסית. הרי כולנו מכירים את השפעת מנהל להצלחת ארגון, בכל תחום. גם בחינוך. במצב של בית ספר במצב משברי, אם בוחרים מנהל מעולה- ראה זה פלא, בית הספר משנה פניו מן הקצה לקצה. כולם גם מבינים שמי ש"שמחזיק" את המערכת ואת היומיום המורכב תמיד, ובטח בימים אלה, אלו מנהיגי השטח.

התקציבים והסיכומים שהושגו עבור מנהלי בתי הספר

בעקבות זאת, הוסכם לשפר את השכר ותנאי ההעסקה של מנהלי בתי הספר ולהקצות 50 מיליון ₪ לכל שנת הסכם שכר בבתי הספר העל יסודיים עבור תיקון עיוותי שכר שנוצרו בשכר המנהלים לאורך השנים. עיוותים אלה נוצרו היות והארגונים היציגים במערכת החינוך הישראלית הם רק ארגוני מורים, בשונה משאר מדינות העולם בהן קיימים ארגוני מנהלים בנפרד, כך שהסכמי השכר מאז ומעולם לא שיקפו את התגמול המותאם למי שמנהלים את המערכת ולנושאים באחריות הכבדה.

מאבקו של ארגון המורים

תקציב ייעודי זה הוא התחלה של תהליך שיקומי במעמד המנהל ותנאי העסקתו. אבל, ארגון המורים מבקש לחזור מההסכמות שגובשו בקיץ הקודם. הם במלכוד – מצד אחד הם כבר לא יכולים להתעלם יותר מהצורך להתייחס למנהלים ומנגד הם היו מעדיפים לוודא שהמנהלים יהיו מוחלשים ומושתקים. לכן לאורך זמן מתנהל מאבק שמטרתו לכרסם בסכום שנועד לתיקון העיוותים ומתוספת של 12% מבקש רן ארז לקצץ, וכרגע בגללו יפסידו המנהלים לפחות תוספת של 4% שאותה הוא עוטף באריזה נוצצת שנקראת "משכורת 13".

זו לכאורה תוספת שאמורה לפצות על שכר העבודה של המנהלים בקיץ בזמן שהם אמורים להיות בחופש. זה נשמע נפלא והייטקיסטי אבל בפועל המשמעות היא פגיעה במה שסוכם זה מכבר ופגיעה במנהל וברמת התיקון של העיוותים.

אז האם שנת הלימודים תיפתח כסדרה?

אז מה המצב כרגע? האם שר החינוך ושר האוצר יעמדו לטובת החינוך ויתעקשו על התיקון למען שימור והגדלת כוח האדם המנהיגותי במערכת? בכל מקום אני נשאלת האם שנת הלימודים תיפתח כסדרה. התשובה ברורה- הריטואל הקבוע הוא מרתון היסטרי בימים שלפני ה 1 בספטמבר. כולם יוותרו על העקרונות שלהם כדי לפתוח את השנה וכך המערכת ממשיכה ללא שיקום הולם שנה אחרי שנה.


אורית גור כהן, יו"ר משותפת "מנהיגים" – ארגון מנהלי ומנהלות בתי הספר.