תשעה באב בצל שמחת תורה: לפני כעשרה חודשים השתנו חיינו מבלי היכר, ובארגון רבני צהר קוראים לצרף לקינות תשעה באב את "קינת בארי" שכתב היוצר יגל הרוש. "ארגון צהר קורא לתת מקום לקינת השעה יחד עם קינת הדורות. בארי הוא קיבוץ בנגב המערבי אבל בארי הוא גם סמל, והקינה היא עליו, על כל העוטף ועל כל מה שקרה בו, ועלינו, כולנו. בתקווה ובתפילה שנצא בקרוב מאפילה לאורה", כתבו בארגון.
הקינה נכתבה בחודש שאחרי שמחת תורה ומתבססת על לחן לקינה "גרושים מבית תענוגיהם" של יהודי מרוקו, לחן שבאופן מפתיע מופיע גם בתיקון הגשם. בחודש ינואר בוצעה הקינה על ידי הרוש ותזמורת ירושלים מזרח ומערב. בשיחה עם "חדשות כיפה" הסביר הרוש על הקינה: "קינה היא לא רק בכייה על העבר. ודאי שיש את האלמנט הזה: לתת מילים לכאב, להגיד מה איבדת, למלל חוויה. אבל בסוף כל קינה מופיעה נחמה. אחרי שהעין נשטפה בדמע היא צלולה יותר למצוא מקורות נחמה ותקווה. העבודה של קינה היא לא רק בכייה על העבר, אלא היכולת לשרטט עתיד טוב יותר".
הרב סתיו: "הדמעות זולגות כמו שלא זלגו מעולם"
הרב דוד סתיו, יו"ר צהר, סיפר: "אבי ז"ל היה חוזר מבית הכנסת, מניח את הקינות מאחורי מדף עליון בארון הספרים, ומפטיר במילים 'זה בלאו הכי לא יהיה רלוונטי בשנה הבאה'. שנים רבות יהודים לא הוטרדו מכך שהם לא הבינו את הקינות, דמעות זלגו מעיניהם בטבעיות. הסבל, העוני והעוינות של הגויים מסביב היו כה מורגשות כך שלא היה צורך בהסבר כלשהו. פשוט רק להסתכל מסביב ולבכות".
"בשנים האחרונות נאלצנו ללמוד לקונן, הדבר הפסיק להיות טבעי עבורנו, שכן היה לנו טוב ושמח ולא הבנו לעצב זה מה הוא עושה. השנה אני נזכר בקינות של אבי, אין צורך בהסבר. הדמעות זולגות כמו שלא זלגו מעולם. גם דם הגיבורים שמסרו נפשם למען הצלת העם הארץ נמהל בדמם של הנטבחים בדרום, משל היינו בקישינב או בגיא הריגה אחר. השנה נאמר קינות ישנות וחדשות כאחד, ומעל כולן ירחף כאב עמוק ותקווה גדולה לישועה".