יוליה הפסידה, אבל ניצחה

מאבק של חודשיים הגיע השבוע לסיומו. מתן חודורוב יכול סוף סוף לנשום לרווחה לאחר שניצח במלחמת חייו: יוליה שמאלוב ברקוביץ' פוטרה. מבלי שפסיקת בג"ץ תגיע לשולחנם של הנהלת חדשות 13, הוחלט השבוע לחתום על הסכם בין העובדים להנהלה במסגרתו שמאלוב ברקוביץ' תסתלק מהמערכת ומנכ"ל חדש ימונה במקומה תוך חודשיים. הסוף לשלטים, לסיסמאות, לכנסים ולקבוצות הוואטסאפ המחתרתיות.

מי שיסתכל על האירוע ממבט שטחי יכריז שעובדי חדשות 13 הם המנצחים במלחמה, אך המנצחת היא ללא ספק יוליה. על פי פרסום של גלובס, בחוזה המקורי הובטח למנכ"לית שכר ברוטו של 80 אלף שקלים בחודש וסעיף אי תחרות ממושך. את השכר הזה הנהלת רשת תיאלץ לשלם לה גם אחרי תום החוזה, והסכום שתקבל בסך הכול מוערך בכ-2 מיליון שקלים. כל זה בלי לעבוד, כן?

שמאלוב ברקוביץ' ניצלה מניהול של חברת חדשות מתפוררת - כתבים שעורקים לערוצים המתחרים בזה אחר זה, רייטינג צונח ועובדים עם יכולת קבלת סמכות לוקה בחסר. ההסכם גואל אותה מהתמודדות עם עובדים שלא רוצים בה ועם מרד כלפיה, ומשאיר אותה עם הכסף. מי שהפסידו הם דווקא אותם עובדי חדשות 13 שנלחמו להדחתה: כעת, כשהוסר מי שסומן כאיום הגדול על חברה, הם יאלצו למצוא תירוצים אחרים לעובדה שהערוץ שלהם עדיין בקריסה.

ההפסד-ניצחון של יוליה צילום: Yonatan Sindel,Flash90

אמנות ההתנערות

"תמיכה בעבירות פליליות ואמירות המעודדות את ביצוען אינה מקובלת ולא תתאפשר בחדשות הבוקר. אני כמובן מתנער מהדברים וראוי היה לעשות זאת מיד בשידור עצמו". זו הייתה ההודעה שמסר השבוע ניב רסקין, לאחר סערת רשת שנמשכה כמעט 12 שעות. הדברים נאמרו לאחר דיון שהתרחש בתכנית הבוקר שמגיש רסקין בקשת 12, במסגרתו הפאנליסט יהודה שלזינגר תמך באונס מחבלים והציע להפוך אותו למדיניות סדורה (מאז הוא הספיק להתנצל).

חודש בדיוק לפני כן, התארחה בתכנית של אופירה אסייג וחיים לוינסון תמר מצגר, שנחטפה מניר עוז ושוחררה במסגרת העסקה, והודתה שהייתה מוכנה לירות לנתניהו במצח. "אני מצטער, אבל אנחנו לא מסכימים", קטע אותה לוינסון, ואסייג הוסיפה: "זה מילים מאוד קשות, חייב לעצור את זה כאן". אמירה נוספת שמסעירה את הרשת במסגרת סערת שדה תימן היא של אליהו יוסיאן בערוץ 14, שקרא לחיילים להוריד את המדים כל עוד לא משחררים את העצורים.

בשלושת המקרים האלו, שניים מהם התרחשו בערוץ 12, האמירות המחרידות לא נאמרו על ידי מגישים או עיתונאים. אלו היו אורחים, פאנליסטים, אנשים בלי חוזה מחייב מול הערוצים. ובכל זאת, בשלושתם, ספגו הערוצים והמגישים ביקורות קשות. קשת הותקפה על שידור הריאיון עם מצגר (על אף ששודר בלייב), רסקין הותקף על כך שלא קטע, עצר, סתר או התנער מדבריו של שלזינגר, וגם ערוץ 14 הותקף על הבמה שנתן לקריאת סרבנות בפריים טיים.

במתקפה הבוטה ברשתות החברתיות הצופים מטילים על מגישי הטלוויזיה אחריות לא רק על מה שיוצא מהפה שלהם, אלא על כל מילה שנאמרת באולפן. עליהם להיות ערים למתרחש, לדעת מתי לשים "קאט" ולמנוע דיונים קיצוניים שיעוררו אי נוחות בקרב הצופים. במדינה בה "חופש הביטוי" הוא צמד המילים האהוב, ולכל אדם יש דעה לא פופולרית (לעיתים פוגענית, הומופובית או מסיתה) שהוא מעוניין לחלוק עם הציבור הישראלי - זו משימה כמעט בלתי אפשרית.

יהודה שלזינגר תומך באונס מחבלים בשידור צילום: צילום מסך קשת 12

שונאים חינם

השבוע אושר בכנסת תיקון שמעניק לערוץ 14 הטבות המוערכות במיליוני שקלים, וביניהם פטור מתשלום על הפצת הערוץ במערך השידורים עידן פלוס ואף מחיקת החוב שהצטבר לערוץ כלפי הרשות השנייה. למרות ההקלה, בערוץ ממשיכים לסרב לשדר בעידן פלוס ואף מתכננים לעתור לבג"ץ נגד החוק המחייב אותם לעשות זאת. "המציאות בה שידורי הערוץ מופצים בחינם עלולה לגרום לנזק", נכתב בהודעה שפורסמה מטעם הערוץ. מנכ"ל הערוץ הוסיף: "המדינה לא יכולה להכריח חברה פרטית להעניק בחינם תוכן טלוויזיוני שהפקתו עולה כסף רב כדי למצוא חן בעיני הציבור".

למי שנולד למציאות של HOT, yes או פרטנר ולא יודע במה מדובר: עידן פלוס הוא מערך שידור המופעל על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ומופץ לקליטה בחינם בכל רחבי הארץ. צופים המסתפקים במערך בלבד זכאים לצפייה בערוצים כאן 11, קשת 12, רשת 13 וערוץ הכנסת. ערוץ 14, שזכה להיות משודר בעידן פלוס בחינם במהלך המלחמה, מסרב לאחרונה לשדר את תכניו בחינם.

במילים אחרות: אם אין לכם כסף, אתם לא מעניינים את ערוץ 14. צופים שמשתמשים בשירותי עידן פלוס ולא משלמים לכבלים מתחלקים (בדרך כלל) לשתי הקבוצות הבאות: בעלי מצב סוציו-אקונומי נמוך (תושבי פריפריה, לרוב), או דוסים שלא מעוניינים בתכנים מלבד חדשות ואקטואליה. הקבוצות האלה מהוות נתח גדול מהקהל של ערוץ 14, אך נראה שלערוץ לא מאוד אכפת. הסירוב העיקש של הערוץ לשדר בעידן פלוס מעיד על ניתוק מקהל הצופים שלו עצמו, ועל זחיחות המאפשרת לו להסתפק בקהל הקיים. חוגגים על התדמית העממית באולפנים, אבל הולכים לישון עם כל הכסף בבנק.