המעבר של נשים דתיות למכנסיים הלך והפך נפוץ יותר בשנים האחרונות, אך לא אצל כולן זה עבר חלק. בעוד יש מי שקנתה את הג'ינס הראשון בלי היסוס, אחרות היו צריכות לעבור תהליך - לעיתים של שנים - עד שהרשו לעצמן להופיע מול ההורים בלי חצאית. הבדלי הדורות, הקהילה בה גדלו, הסגנון המשפחתי ובעיקר הסביבה משפיעים לא מעט על התהליך שעוברת כל אישה דתייה שבוחרת לעשות את השינוי. שוחחנו עם 5 נשים שהחלו ללבוש מכנסיים ושמענו מהן על החוויה שלהן.
רות אנדה היא אחת מאותן נשים שעבורן זה ממש לא היה סיפור. היום היא אמא בעצמה, נשואה פלוס שניים, אבל כבר כשהייתה בתחילת שנות ה-20 לחייה והחליטה לקנות את המכנס הראשון ("מטעמי נוחות") זו לא הייתה דילמה גדולה. "כן תהיתי איך הסביבה תגיב, אבל ממקום של סקרנות", היא מודה. על אף שהיא היחידה שהחלה ללבוש מכנסיים מבין משפחה עם שלוש אחיות, ההורים לא הגיבו בדרמטיות להחלטה הזאת. "אני לא חושבת שמה שאני בוחרת ללבוש מגדיר את מי שאני", היא מסכמת, אך לא פוסלת מעבר לחצאיות יום אחד, אם תרגיש בהן בנוח.
"אמא שלי מצאה את הג'ינס הראשון שקניתי וזרקה אותו לפח"
לעומת רות, לא אצל כולן ההורים הגיבו בקלילות. אצל מיכל, צעירה בת 22 מהקריות, זה היה נראה אחרת לגמרי. היא אמנם למדה באולפנה מקומית וגדלה בעיר, אבל עבור ההורים שלה היה מדובר באירוע דרמטי. כבר בגיל 17 היא קנתה את המכנס הראשון שלה, בהתחלה עבור הספורט, אך הסתירה את העובדה הזאת מההורים במשך תקופה ארוכה. "ידעתי שהם יתבאסו", היא מספרת, "לפעמים הם אומרים שזה יותר צנוע מחצאיות מסוימות, אבל אני יודעת שבלב שלהם הם מבואסים".
מיכל התחילה ללבוש מכנסיים בחוץ וחצאיות בתוך הבית. "רציתי לעשות את זה הדרגתי", מסבירה, "הייתי לובשת מכנסיים ומחליפה לחצאית לפני שאני נכנסת הביתה, כדי שלא ידעו. פעם אחת השארתי את מכנס הג'ינס הראשון שקניתי בחצר מחוץ לבית, בתוך שקית, ואמא שלי מצאה אותו וזרקה אותו לפח".
גם יסכה אידן ליצ'י, נשואה טרייה מגן יבנה, החליטה להסתיר מההורים בהתחלה. גם היא, כמו מיכל, התחילה כשהיא מסתירה מההורים. "הייתי יוצאת עם חצאית ואז מחליפה למכנסיים", היא נזכרת, "לאמא שלי היה מאוד קשה עם זה בהתחלה, מבחינתה חזרתי בשאלה". כשאבא של תמר דקל ראה אותה עם מכנסיים הוא אמר לה "תתלבשי לפני שאת יוצאת", אך לאחר שאיימה שאם ימשיך עם ההערות היא לא תחזור הביתה, הוא הפסיק.
"לא רואה את עצמי חוזרת לחצאיות, אין סיבה"
את המכנס הראשון שלה תמר רכשה רק בגיל 21, אחרי שירות לאומי, מדרשה וגם טיול במזרח. "הוא היה כמובן מכנס רחב בהתחלה, אבל מהר מאוד עברתי למכנסיים נורמליים", היא שיתפה. הדילמה לא הייתה גדולה עבורה, והחשש היחיד היה שיחשבו שהיא חילונית ("כי אני דתייה גאה") - בסופו של דבר גם זה עבר.
היום היא מגדירה את עצמה "חופשיה ומאושרת". "סוף סוף אפשר להיכנס לחנות ולקנות בגדים בלי לבדוק את האורך ואם צמוד או לא", היא מסבירה, "הרבה פחות התעסקות בעניינים חומריים. כל נושא הבגדים הופך למשהו קל יותר ולא עניין גדול". היא לא רואה את עצמה חוזרת ללבוש רק חצאיות: "אין סיבה להגביל את עצמי לפריט לבוש אחד. העולם רחב, העולם מבין היום שצניעות לא נמדדת רק בחיצוניות, ובטח שלא בבגדים, ובטח שלא בחצאית".
"אין עניין להמשיך ללכת עם חצאית רק כדי להגיד שאני הולכת עם חצאית"
לעומתה, יסכה אידן ליצ'י דווקא מאמינה שיש סיכוי שתחזור ללבוש חצאיות או מכנסיים רחבים בלבד. היא החלה ללבוש מכנסיים עוד בתיכון, מה שהיום היא מגדירה כ"פריצת גבולות". החצאיות שלבשה היו קצרות כל כך, לדבריה, שהיא העדיפה לעבור למכנסיים. "הייתי מקבלת הערות מגברים ברחוב, הרגשתי שאין עניין להמשיך ללכת עם חצאית רק כדי להגיד שאני הולכת עם חצאית", היא מספרת.
למרות התגובות הקשות של ההורים, מבחינת יסכה הדבר הכי קשה במעבר למכנסיים הוא היעדר הסממן הדתי החיצוני. "את הולכת ברחוב ואף אחד לא חושב שאולי את דתייה", היא מסבירה, "העולם החילוני הרבה יותר פרוץ - ברגע שאת עם חצאית או כיסוי ראש רוב הגברים לא יבואו ויחבקו אותך. כשאת עם מכנסיים זה אחרת".
"הייתי בבועה, עברתי תהליך"
גם מיכל שוורץ מודה שעבורה, לפחות בהתחלה, זו הייתה הבעיה. "מה שקשה במכנסיים זה להסביר כל פעם לחילונים או לדתיים סגורים שזה שאני לובשת מכנסיים לא אומר שאני לא דתייה, שהמראה החיצוני לא בהכרח מעיד על הרמה הדתית. וגם מתסכל שמופתעים כשאני אומרת שאני דתייה". היום, אם תפתחו את הארון של מיכל, תמצאו בעיקר מכנסיים. "לא רואה את עצמי חוזרת לחצאיות", היא מודה, "זה מרגיש לי כבר כל כך לא פרקטי, ומשמעותית פחות נוח".
מיכל שוורץ צילום: פרטי
את הג'ינסים הראשונים שלה היא רכשה רחוק מההורים, בארצות הברית. היא הייתה שם בקיץ שאחרי סיום התיכון, ואחרי תקופה שהשאילה מכנסיים מחברות היא החליטה לעשות את הצעד. "תהיתי אם זה יהיה לי יפה, איך חברים שלי יגיבו, וכמובן איך המשפחה תגיב", היא מתארת את הדילמות. "בשנה של המדרשה, כשהתחלתי ללבוש מכנסיים, היו ימים שהרגשתי שזה לא מתאים, במיוחד במסגרת של לימודי קודש. ממש עברתי תהליך מאז ועד היום - אם פעם זה היה התחלתי וזהיר, היום כבר זה מובן מאליו בשבילי וכבר הולכת עם שורטס (מכנסיים קצרים) גם".
כשהיא מסתכלת לאחור, התקופה שבה לבשה חצאיות מרגישה לה אחרת. "הייתי מאוד בבועה של היישוב והחברה", היא נזכרת, "בשלב מאוד תמים בחיים. אז ברור שאני מרגישה אחרת, אבל זה לא המכנסיים ששינו אותי, זה אני התפתחתי והמכנסיים הגיעו בעקבות זה".
לפרויקט המלא של "לובשות מכנסיים" לחצו כאן