"גם שכנים ומשפחה מורחבת יכולים לסמן שינוי בהתנהגות אלימה במשפחה"

ברקע הסיפור המזוויע בו סיגל יאנה איצקוביץ' חשודה כי רצחה את בנה בטענה כי "חייזרים וחוצנים" גרמו לה לבצע אותו, גיטל אהרוני, עובדת סוציאלית לפי חוק הנוער וצירה באיגוד העובדים הסוציאליים, מסבירה על האחריות שיש למשפחה ולשכנים, כמו כן לצוותי חינוך על זיהוי התנהגות חריגה, והסיבות השונות שיכולות להוביל לפגיעה של הורה בילד.

הורה שניסה לרצוח או פגע פגיעה מינית - מאבד אוטומטית את האפוטרופוסות

"ילדים שנפגעים בתוך המשפחה שאמורה להיות המבצר שלהם, זה נושא מורכב ורגיש שאי אפשר להקיפו בקצרה", אומרת אהרוני, "כיון שהילדים האלה נפגעים ברוב המקרים ע"י ההורה, הדמות האחראית עליהם שאמונה על שלומם ורווחתם, שבה הם אמורים לשים את מבטחם וזוהי פגיעה קשה נפשית ורגשית שיש לה השלכות ארוכות טווח ומערערת את האמון הבסיסי אצל ילד בהורה שלו ובעולם בכלל". לגבי האחריות ההורית על הנפגע, היא מציינת כי "לאור מקרים נוראיים שקרו, החוק קבע כי הורה שניסה לרצוח מי מבני המשפחה, או פגע בו פגיעה מינית קשה או ניסה לרצוח או רצח את ההורה השני, מאבד אוטומטית את האפוטרופסות על הילד, כבר בשלב הגשת כתב האישום".

סיבות שונות עלולות להיות הטריגר לפגיעה בילד

גיטל מציינת כי לפגיעה של הורה בילד יש סיבות שונות וחלקן נעוצות באירועי חיים קשים של ההורה עצמו, ממשפחת המוצא שלו, חינוך לקוי של ההורה, הבנה מוטעית של איך מחנכים, קושי אובייקטיבי או מציאות חיים, וכן לעיתים סיבות נפשיות. המשך שמירת הקשר של הקטין שנפגע עם ההורה, תלויה כמובן בעוצמת האירועים, המשך שלהם, לקיחת האחריות של ההורה ובהמלצות אנשי המקצוע. "ברור שקשר של הורה וילד הוא קשר בסיסי, טבעי ומעצב את חייו של הילד, ולכן כאשר ישנם מקרים שיש אפשרות לריפוי, הבנה וכן לקיחת אחריות של ההורה, יש מקום לצד הפסקת האלימות וענישה, גם להדרכה וטיפול לטובת הילד וההורה, והמשך גידולו של הילד בתוך הסביבה ולכך יידרשו גורמי הטיפול".

מודעות סביבתית

"שכנים, צוותי חינוך, צוותי רפואה ומשפחה מורחבת, יכולים לסמן שינויים בהתנהגות, התנהגות חריגה או מדאיגה ולדווח לשירותי הרווחה שיבדקו כל מקרה לגופו וייתכן ויוכלו למנוע מקרים רבים של פגיעה", אומרת גיטל ומסבירה איך ניתן לנסות למנוע את המקרה הבא, "כל אחד מאיתנו שרואה שינוי בהתנהגות של הורה, שינוי בהתנהלות של משפחה, התנהגות חריגה שלא מתאימה לסיטואציה או לאדם ע"פ היכרותנו עימו, שינוי קיצוני בהתנהגות של ילד, סימני חבלה, וכל דבר חריג אחר, עליו לפנות לשירותי הרווחה או למשטרה ולדווח על כך. אפשר גם אנונימית. דיווח מוקדם ובדיקה של גורמי הטיפול יכולים למנוע פגיעה בחסרי ישע. הנזק בדיווח שווא הוא קטן לאין ערוך מהנזק שיכול להיווצר מאי דיווח".