כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
אליאב ושרית מייסון גרים בקיבוץ כרמים בצפון הנגב והורים לשלושה ילדים (9, 5 ו-3). במשך חמישה חודשים אליאב שירת בגדוד מילואים של צנחנים בגזרת הצפון, ולאחר מכן יצא לסבב ב' נוסף של חודש וחצי. במהלך המלחמה יזמו בני הזוג ריטריט זוגות מילואים בכרמים: יום חווייתי לזוגות שאחד מהם היה במילואים במהלך המלחמה, לקחת רגע לעצמם בתוך כל המסע ולהתחבר מחדש כזוג. "כבר מעל 100 זוגות השתתפו בריטריט שלנו בקיבוץ כרמים", סיפרה שרית, "וזה כל כך מרגש וממלא להיות חלק מהדבר הזה".
מה הכי קשה בזמנים שאליאב במילואים?
"הכי קשה זה הגעגוע. מישהו להתייעץ איתו, לחבק, להרגיש. אה, וגם מישהו שיעשה את הכביסות (כי זה תפקיד שלו. אני לא יודעת לעשות את זה)".
אליאב ושרית מייסון צילום: פרטי
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"בתחילת המלחמה עברו לגור אצלנו חברה שבעלה גויס עם שלושת ילדיה, כי אין להם ממ"ד בבית, והמצב היה ממש מתוח. ככה יצא שהיינו שתי אימהות עם שישה ילדים בבית במשך שלושה שבועות. זה היה גם מאתגר, אבל האמת לרוב נהנינו, ובעיקר הילדים חגגו יחד".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"הילדים המתוקים, והקהילה פה שהיא מדהימה, עוזרת ותומכת בכל דבר - מבישולים ועד בייביסיטר. באמת מדהים.
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?
"ללכת לאסוף ביחד את הילדים מהגן".