לאחר עוד מטח כבד ליישובי הצפון, התושבים בגליל ממשיכים להיות מצויים בחוסר אונים מתמשך. "אף אחד לא באמת מבין מה הרשויות המקומיות עוברות בסיפור הזה", פותחת קרן פטל, מנכ"לית המועצה האזורית מרום הגליל ל"חדשות כיפה". כבר תשעה חודשים היא עסוקה בעבודת ניהול המועצה בחירום, לצד היותה גם אמא לילדים הגדלים באזור מלחמה. "בניגוד למערכות חירום וכוחות ביטחון, שבנויות על היררכיה ומכוונות למצבי חירום, אצלנו יש מנכ"ל אחד, קב"ט אחד, אין לנו מספרי שתיים, וההתמשכות של מצב החירום הופכת את המצב ללא נורמאלי".

איך אתם מתמודדים עם שלל הצרכים?

"ראש המועצה מוביל מדיניות שאנחנו מיישמים של כל הזמן לחשוב מה עוד אפשר לעשות איך עוד להקל על התושבים, המפונים והלא מפונים, בקו עימות ובכלל היישובים. ויש עשייה ענפה בפנאי, הפגה, חינוך רווחה".

ירי רקטי ליישובי הצפון |, צילום: David Cohen,Flash90

"בכל מתקפה אתה חושב שעכשיו ייפול אסימון"

כשאני שואל על ההסדר המדיני שייתכן ויתבצע בגבול הצפון כחלק מעסקת חטופים עם ארגון הטרור חמאס, יושב ראש המועצה עמית סופר טוען כי "בכל מתקפה, אתה נוטה לחשוב, הנה עכשיו יפול האסימון שנחצים קווים אדומים והאוייב ישלם מחיר. אבל עם כל מטח טילים, עם הניסים הגלוים שמתרחשים, ואפילו המטחים שגובים חיים לצערנו, מסתיימים ואנחנו נשארים עם אותה משוואה אומללה: אנחנו מבצעים פעולה נגד הטרור ואז מאפשרים לאוייב להגיב ומקווים לנס".

&ab_channel=%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%9B%D7%99%D7%A4%D7%94

"זה מזכיר לי את התפישה של ההכלה", הוא אומר "שתפישת ההכלה עושה לנו בחילה כי היא מזכירה את הזוועות של ה-7 באוקטובר שהן במידה רבה תוצאה של הקונספציה שקרסה. ואמרנו לא עוד? במציאות הזאת אני בכלל לא בטוח שלא יהיה אסון גדול בצפון. חייב לשנות את המשוואה ומהר: מהגנה התקפית, להתקפה, שהאויב לא ידע איך להתגונן ממנה".

חיזבאללה, צילום: crop media,Shutterstock

פתיחת שנת הלימודים באופק, איך אתם מתאימים את עצמיכם למצב?

"הייתי מצפה שדברים יעבדו יותר מהר. אנחנו בקשר עם משרד החינוך על הרשאות שצריכות להגיע לפתרונות. אבל שוב ה 1 לספטמבר בפתח"

מה היית מצפה שיקרה?

"כשיורים עליך אתה רץ! אז אם צריך את ההרשאה לבנות מענים דחופים אני אלך ואחתים אחד אחד, את החשב, היועץ המשפטי, כל מי שצריך להחתים. אנחנו במועצה עובדים כך עבור התושבים שלנו, אנחנו במלחמה. ומרגיש שכל הזמן צריך להזכיר את זה כי אולי בירושלים לא מרגישים בה. לא ייתכן שאת הכוחות שלנו נכלה על בירורקרטיה. השלטון המקומי הוא הגוף היחיד שאמון הציבור עלה כלפיו בשנים האחרונות אולי כדאי להקשיב לשלטון המקומי ולהיות איתו בקשר. מאוד קל לשקוע למסכי המחשב במטה ולחשוב שאתה מבין את המציאות".

הלוי בגבול הצפון, צילום: דובר צה"ל

האם אתם זקוקים לעוד תקנים במועצה על מנת לייעל את מצב החירום?

"אני אדם מערכתי וממלכתי. זה לא ריאלי בכלל שיוסיפו עוד תקנים לכל רשות. מדובר בהמון כסף אם מוסיפים תקנים שבשגרה. מוכרחים צריך למצוא לזה פתרונות אחרים. השאלה אם נלמד את הלקח ונהיה יצירתיים או שנחכה שאנשים ישחקו פה, אני הצעתי לחשוב על גיוס מילואים לרשויות המקומיות".

פעילויות במועצה האזורית צילום: דוברות

פטל פנתה למפקדת אלון בפיקוד העורף בבקשה למנות שני אנשים מוכשרים למועצה, אך נמסר לה שיש חסמים בירורקרטים שמנסים להתגבר עליהם. "בסוף כל החלטה של שליחי ציבור פוגשת את האדם ומשפיעה עליו. אני מרגישה שהרבה בירוקרטיה כרגע גורמת לכך שהתושבים בצפון לא מקבלים מענה מספיק טוב או מספיק בזמן. הרבה קורה אבל הרבה גם קורה לאט מדי ומאוחר מדי. לפני הכול התושבים שלנו צריכים מיגון. ועדיין יש פער גדול. יצאנו לקמפיין גיוס כספים למרחבים מוגנים למרחב ציבורי ומסגרות חינוך, זה נראה למישהו הגיוני?"

"יש גם הרבה דברים נפלאים ובאמת אני מייחסת כוונות טובות למדינה. משרד הפנים למשל הגמיש את הקצאותיו לחירום כך שהרשות קובעת אם צריך תיקון מקלט עקב נזילה, או רכז נוער שמתגייס למילואים וזקוק למחליף, ניתן המענה ומהר. בעיקר חסר הקשר השוטף עם משרדי הממשלה, הצענו להקים פורום קבוע שייפגש אחת לשבוע אפילו בזום אם הצפון ממשיך להיות רחוק".

מה יכולים מי שאינו תושב הצפון לעזור במלחמה שמתרחשת אצלכם?

להעלות את המודעות, האכפתיות מחזקת. לפעמים כשאני נוסעת אפילו חצי שעה מהאזור, אני מרגישה שבכלל אין מלחמה. צריך שיהיה אכפת, לתת לצפון את הנפח הראוי לו בשיח ואולי כך נתקדם לימים טובים יותר.

אבינעם, תושב המועצה מרום גליל, שיבח את עבודת המועצה וסיפר: "המועצה מתפקדת באופן מעורר השראה מתחילת המלחמה. תחת אש עם צורך בטיפול בכמה גזרות במקביל - מפונים, יישובים סמוכי גדר שאינם מפונים ויישובים רחוקים יותר שנמצאים תחת איום אחת לכמה זמן. צעד חשוב מאד שהמועצה נקטה בו הוא דחיפה לשגרת לימודים במרכז האזורי שלמרגלות הר מירון. על אף החשש הקיים, שמירה על השגרה היוותה עוגן לילדים ולהורים. אנחנו מעריכים מאד את עבודת הקודש של עמית סופר וכלל העובדים"