לוחמות בעורף "פחדתי מה יקרה לנו בתור זוג - אולי הוא יחזור ולא יאהב אותי?"

כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.

לירון מותנה יצא למילואים ב-7.10, שנמשכו 150 ימים. אחרי חודשיים וחצי הוא נקרא לסבב נוסף, שצפוי להימשך שלושה חודשים. בינתיים נגה אשתו - מדריכת הורים ומשפחה, מנחת NLP ומטפלת הוליסטית בילדים - נותרה לבדה עם שלושת ילדיהם (10, 7 ושנתיים וחצי). במהלך המילואים הארוכים הספיקה להוציא את ספר השירים "מחזיקה את הרוח" על נשות המילואימניקים וכעת עובדת על ספר ילדים בשם "אמא, עד מתי?" על נקודת המבט של הילדים לגבי המילואים.

מה הכי קשה בזמנים שלירון במילואים?

"הבדידות, הגעגוע, החרדה ומצבי רוח המשתנים. קשה להכיל את הקושי של הילדים. הם מתגעגעים מאוד וזה משפיע עליהם בימים ובלילות. מצד אחד הם מתבגרים מהר, אך מצד שני הם עדיין ילדים שלא ראו את אבא שלהם כמעט שנה. הכול נהיה מורכב יותר. כשהוא חוזר לאפטר, מאוד מאתגר למצוא פעילות שתתאים לכולם. הוא חוזר עייף, צריך את השקט שלו, ועד שמתרגלים טיפה הוא צריך לארוז בחזרה. כל פרידה כזאת היא טלטלה גדולה לכולם. עכשיו הוא חזר לאפטר אחרי שבועיים וחצי ואני כבר מתחילה להתכונן לרגע שניפרד שוב ואיך הילדים יגיבו ואיך אני ארגיש כאשר שוב יהיה פה ריק כל כך גדול".

"הוא מאוד משמעותי בבית. מעבר לכך שבבית הוא עושה קניות, כלים, מסדר - הנוכחות שלו בבית כאבא וכבן זוג מורגשת ומשמעותית ולכן כשהוא רחוק ובלי תקשורת החוסר מאוד גדול לכולם. כשהוא חוזר הביתה אני מרגישה שאני מתמלאת באוויר וכשהוא חוזר שוב למילואים אני שוב לא נושמת, עד הפעם הבאה. יש צורך מאוד גדול לנהל שגרה ולשמור על איזון. אני מתפקדת כאילו אלה החיים שלנו עכשיו, יחד עם תחושות של מיאוס".

סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?

"היו כל כך הרבה רגעים של קושי. השבועות הראשונים כשהוא רק הגיע לחזית ולא דיברנו, והיה וי אחד בוואטסאפ למשך יותר מדי זמן, הילדים רבו בלי סוף עקב הלחץ מהמצב. לא הצלחתי להגיע למקלחת, הקטנה יונקת כל היום, לא אכלתי ולא שתיתי יותר מחצי יום ואני תופסת את עצמי מנסה להבין 'מה קורה פה? עד מתי כל זה עוד יימשך?'. לא ידענו מתי הוא ייצא, עבר כמעט חודש עד שהוא יצא וכל יום היה מורט עצבים. הילדים לא הפסיקו לשאול מתי אבא חוזר, לא הייתה לי תשובה בשבילם ורק התחלתי לבכות. הייתי בלחץ שידפקו לי על הדלת ואקבל בשורות קשות, לא נרדמתי בלילות בגלל זה".

"כל ערב אחרי ההרדמות צפיתי בחדשות ולא הפסקתי לבכות. עם כל הרגשות האלה - הפחדים, החרדות, הדאגה והגעגוע - הייתי צריכה להתמודד לבד, בלי האיש שלי, ולתפקד כאילו הכול כרגיל כשבתוך תוכי אני נסערת ומפורקת ובלי כוחות. כל הזמן פחדתי מה יקרה לנו בתור זוג, איך נתגבש מחדש, האם נזהה אחד את השנייה? התחלתי לחשוש שאולי גם הוא פתאום לא יאהב. נהייתי עצובה, כעוסה, עייפה, חסרת סבלנות. זה היה כל כך שונה ממני כשאני בשגרה, שכבר כמעט לא זיהיתי את עצמי".

מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?

"העשייה שלי, הרגעים בהם אני מתבוננת וכותבת, מתעדת את המציאות שלנו. הכתיבה העניקה לי מקום של ריפוי שכל כך הייתי זקוקה לו, הבנתי שיש לי קול להשמיע שיכול לתת בית לרגשות של עוד נשים וחיבוק שכולנו צריכות בתקופה הזאת. עוד דבר שמאוד מחזק אותי הוא להיות בהכרת תודה -להיצמד לטוב כמה שאפשר, מבלי לפחד להתבונן לקושי בעיניים. אני מוצאת בתוכי מקורות של חוסן וכוח שלא הכרתי וזה עוזר גם לילדים שלי להתמודד".

מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?

"את הדברים הפשוטים, להזמין פיצה ולראות סרט ביחד בסלון. לצחוק ביחד מסדרה מצחיקה, לתכנן ביחד תכנית כיפית שנרצה לעשות כשתהיה לנו יותר ודאות, כי עכשיו קצת קשה לתכנן. אבל בעיקר את הדברים שלפעמים לוקחים אותם כמובן מאליו, את הביחד הפשוט".