כבר תשעה חודשים שהן מחזיקות את הבית. מבשלות, מכבסות, מקפיצות למסגרות, מנקות וגם עושות קידוש על היין בשבת. בין לבין הן דואגות לאחד שנמצא שם רחוק, מתפללות לשלומו ורק מקוות שיחזור כבר - אחרי שהחזיר את החטופים. הלוחמות בעורף לוחמות בשקט, לא בשדה הקרב, אבל למרות שהן ממש ממש עייפות הצלחנו לתפוס כמה מהן לשיחה קצרה.
צפנת היא אחת מתוך נשים רבות כל כך שילדו בזמן המלחמה, כשבן זוגם נלחם. אחיה הוא לוחם הנדסה קרבית שהספיק לעשות כבר שלושה סבבי מילואים (בעזה, ביו"ש ובצפון) מאז שפרצה המלחמה - אחד נוסף בדרך - וצפנת היא מורה בחופשת לידה שנותרה לטפל לבדה בשלושה ילדים. כל זה כשהיא רק בת 25.
מה הכי קשה בזמנים שאחיה במילואים?
"כמעט הכל קשה", היא מתבדחת, ואז חוזרת בה. "הכי קשה אחרי שהילדים הולכים לישון, בשמונה, אני נשארת לבד ויש שקט בבית".
סיטואציה מאתגרת שזכורה לך במיוחד?
"התאריך המשוער של הלידה שלי היה בתחילת כסלו ומאוד חששתי והייתי בחרדות שבעלי יפספס את הלידה ולא יהיה איתי. צריך רק לזכור שכל הזמן הזה בעלי לוחם בעזה, לא פשוט לבקש שחרורים בכלל. בנתיים עברתי את התאריך המשוער והסכימו לשחרר אותו לכמה ימים בודדים. כל יום שלא ילדתי הייתי יותר בלחץ. כי ידעתי שתכף הוא חוזר. למזלי הוא היה איתי בלידה, והיה נפלא ברוך השם".
אחיה וצפנת צילום: פרטי
מה אתם הכי אוהבים לעשות ביחד כשהוא חוזר?
"כשהוא חוזר הכי כיף לצאת לבוקר זוגי בבית קפה".
מה הכי נותן לך כוח בתקופה הזאת?
"העזרה והערבות ההדדית שיש בעם, וגם לראות את ההצלחה והמסירות של הלוחמים שלנו".