מי שנמצאת בסצנת הדייטים המתישה יודעת שהחלק הכי קשה בה הוא בכלל לפני הדייט. עוד לפני השתיקות המביכות, סיטואציית ה"מי משלם", והשיחות על כמה אחים יש לכל אחד מכם, ישנו השלב הראשוני והבלתי נסבל: הוואטסאפ. אחרי שקיבלתם את הפרטים אחד של השנייה ונתתם את הסכמתכם לדייט אחד לפחות, תקבלו את מספרי הטלפון של המיועד או המיועדת ותצאו לדרך.
שני הצדדים מחכים שההתכתבות הזאת תסתיים אבל אף אחד לא עושה כלום
מאז החל עידן הוואטסאפ הארור, צעירי הציונות הדתית סוברים שהכי טוב להגיע לדייט אחרי התכתבות קלילה של כמה ימים. זה יכול היה להיות נכון ואפילו מוצלח, אם ההתכתבות הייתה באמת קלילה. את הקלילות מחליפות הודעות "בוקר טוב" ו"ערב טוב" בין שני אנשים זרים שאפילו לא מכירים את הקולות אחד של השנייה, שאלות קיטבג על דברים שהיו כתובים בפרטים ששלחתם על עצמכם ושיחה מקרטעת ומאוד לא זורמת.
שני הצדדים מחכים שההתכתבות הזאת תסתיים ושלב הדייט - שבאמת יעניק להם היכרות עם הצד השני - יגיע כבר, אבל אף אחד מהם לא עושה כלום בנידון. הבחורה מחכה שהבחור יעשה את הצעד בעוד זה מחכה שיעבור מספיק זמן כדי שזה יהיה לגיטימי. אני כאן כדי לומר לכם, בחורי ישראל: זה לגיטימי. נכון, זה מלחיץ להגיע לדייט בלא היכרות מוקדמת, אבל השיחה המשעממת בוואטסאפ על מה הוא אכל היום ומה היא עשתה אחרי הלימודים לא תועיל לאף אחד מכם. להפך, היא בעיקר מתישה, מאולצת ודורשת הרבה אנרגיות שעדיף שתשמרו לדייט.
צאו לדייט וגלו האם מדובר באהבת חייכם או בזבוז זמן משווע
כולנו חולמים להגיע לדייט אחרי היכרות מוקדמת עם חבר טוב מהלימודים או קולגה מהעבודה, אבל המציאות לא תמיד קרובה לחלום. אם כבר נקלעתם לסיטואציה של שידוך שהציעה חברה או אפילו דודה, ממש כמו פעם, לפחות תעשו את זה בצורה המיושנת עד הסוף: בלי שיחות מביכות, בלי הקדמות מיותרות, צאו לדייט וגלו האם מדובר באהבת חייכם או בזבוז זמן משווע. את זה אף אימוג'י של קוף עם ידיים על העיניים לא יוכל לגלות לכם.