בית המשפט לענייני משפחה בקריות קבע שבנסיבות בהן טרם למעבר, המפגשים עם הילדה התקיימו במרכז הקשר, וכעת משגויס האב הוא ממילא לא נמצא בנהריה, טובת הילדה תהיה בשלב זה, לצאת מטווח העימות ולהישאר באזור השרון, תוך קביעת מפגשים עם האב בשרון.
הילדה חוותה חרדות בעקבות האזעקות והדי הפיצוצים שנשמעים בנהריה
אב לילדה המצוי בהליכי גירושים, קיים זמני שהות עם הילדה, ללא לינה. זמני השהות שלו עם הילדה ידעו קשיים, ולכן נקבע בבית המשפט כי הם יתקיימו במרכז הקשר למשך מספר מפגשים, עד למתן המלצה לקיימם מחוץ למרכז הקשר.
כשהחלה מלחמת חרבות ברזל, האב גויס למילואים באזור המרכז, אך הוא שב כל יום לביתו. כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, עברה האם יחד עם הילדה, בהמלצת המטפל בהדרכה ההורית, לאזור השרון.
האם עמדה על כך שהמעבר לאזור השרון, הוא מעבר זמני והכרחי עד לשוב השקט בגבול הצפון, ונימקה את המעבר הזמני, בכך שהילדה רכה בשנים וחווה חרדות בעקבות האזעקות והדי הפיצוצים, הנשמעים בנהריה.
האב מנגד, טען שנהריה לא פונתה, שהעברת הילדה לאזור השרון מקשה ופוגמת במפגשים שלו עמה, ושהילדה נפגעת מכך שהיא אינה שבה לגן ולשגרה. באיזון השיקולים מעבר זמני של הילדה לאזור השרון, הוא לטובת הילדה
בית המשפט לענייני משפחה בקריות שנדרש לסוגיה קשה זו, קבע שבשלב הזה, יש לאשר את המעבר הזמני של האם עם הילדה לאזור השרון. בית המשפט עמד על כך שזמני השהות עם האב כבר זמן מה אינם טובים, והמפגשים מתקיימים במרכז הקשר, ומאז גיוסו של האב הוא ממילא לא שוהה בנהריה.
השופטת גילה ספרא-ברנע קבעה שאמנם נהריה לא פונתה, אך נשמעות בה אזעקות ופיצוצים קרובים, הפוגעים בטובתה של הילדה. השופטת הוסיפה כי המסגרת החינוכית של הילדה, רכה בשנים, היא מצומצמת ביותר ומתקיימת במשך שעתיים ביום, בקבוצות קטנות, חמישה ימים בשבוע בלבד.
לכן השופטת קבעה שבאיזון השיקולים, מעבר זמני של הילדה הרחוק מהגבול, וקיום מפגשים נינוחים ורגועים עם האב באזור השרון, נותנים מענה לטובת הילדה, בשלב זה.
לבסוף קבעה השופטת שבשלב זה אין להשיב את הילדה לנהריה, ושכל עוד האב משרת פעיל במילואים, זמני השהות יתקיימו באזור השרון במשך שלוש פעמים בשבוע. השופטת הבהירה שמדובר במעבר זמני בלבד, ושאין בהחלטה זו לאשר מעבר נוסף ללא בחינת כל השיקולים לטובת הילדה.
זמני שהות בזמני מלחמה
מלחמת חרבות ברזל העלתה קשיים רבים בקרב הורים גרושים, במיוחד כשילדיהם רכים בשנים. המגורים בסמוך לאזורי העימות, על קו הגבול, יכולים להיות מבעיתים במיוחד עבור ילדים קטנים, שמתקשים להתמודד עם רעשים חזקים, אזעקות, מרוץ לחדר המוגן וכיו"ב.
בית המשפט נדרש להגיע להחלטות קשות שאינן מושלמות, בזמנים שאינם מושלמים. באיזון השיקולים בית המשפט נדרש לבחון את טובת הילד, בתוך הנסיבות הלא קלות, ולנסות למצוא פתרונות שיכול ויהיו גם בבחינת הרע במיעוטו.
חשוב לנסות לגלות הבנה למצב הקשה בו נמצאים הילדים, ולנסות לסייע להם בכל דרך אפשרית, ולזכור, שלמרות שהמלחמה מתמשכת, מדובר במצב זמני, ובנסיבות משתנות וקשות, ושלבסוף המשבר יחלוף. כך גילה אב לילדה, שעל אף הקושי שלו לקיים את המפגשים עם בתו שעברו מסמוך לגבול הצפון עד לאזור השרון, המעבר הזמני בזמן המלחמה, הוא לטובת הילדה. לקריאת ההחלטה המלאה ראו 50303-01-22 אלמוני נ' פלונית.
בשיתוף todivorce