למי מאיתנו לא יצא לתהות על צורות שונות שנהגות אחרת בשפה העברית. למשל - מדוע אומרים בנים, כשהיחיד זה "בן", אך כשצורת היחיד היא "בת", לא אומרים "בתות"? על כך האקדמיה ללשון עונה: "ביסודה של המילה בת, עומדת המילה בן". כלומר, על פי האקדמיה, הצורה המקורית להגיד בת, היא למעשה "בנת" - להוסיף את הסיומת של הנקבה למילה.
למה לא מבטאים "בנים" אחרת?
"הייחודיות של המילה בֵּן", נכתב בפוסט של האקדמיה ללשון "באה לידי ביטוי בצורת הרבים בָּנִים. בשונה ממילים דומות כגון עֵד–עֵדים או שֵׁם–שֵׁמות במקרה של בֵּן–בָּנִים צורות הרבים אינה נגזרת ישירות מצורת היחיד. אפשר לראות עוד דוגמאות לכך במילות יסוד אחרות: יוֹם–יָמִים, בַּיִת–בָּתִּים, עִיר–עָרִים".