הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, יועצת הלכה ומנחת קבוצות בנושאי חינוך בסוגיות צנועות, פרסמה לקראת שמחת תורה שיחול בסוף השבוע הבא, חוברת בשם "שמחות בתורה - לנשים ובנות שרוצות לחוות שותפות בשמחתה של תורה". החוברת בהוצאת מרכז 'אחווה', זכתה לייעוצו של הרב עזריאל אריאל, רב הישוב עטרת ובנו של אחד מפוסקי ההלכה בציונות הדתית - הרב יעקב אריאל, שנתן הסכמה לחוברת אליה צורף נספח פרי עטו. מי שיצא נגד הכתוב בנספח, הוא הרב אברהם סתיו.
"הפיסקה הזו שהובאה בסופה בשם הרב יעקב אריאל כאבה לי במיוחד"
"החוברת 'שמחות בתורה' שהולכת ומופצת בימים אלו בדיגיטל וגם בדפוס", כתב הרב סתיו בחשבון הטוויטר שלו, "צרמה לי במקומות רבים, אבל הפיסקה הזו שהובאה בסופה בשם הרב יעקב אריאל כאבה לי במיוחד".
בטרם המשיך והגיב לדברים, צרף הרב סתיו את הסעיף ממנו נרתע, סעיף ב', בו נכתב על ידי הרב אריאל כי מוטב להן לנשים שלא ירקדו עם ספרי תורה בידן. "והוא הדין להקפות עם ספרי התורה. אין זה כבודה של תורה, שנשים, שלבושן אינו לפי כללי התורה, תרקודנה עם ספר תורה בידן. התורה לא שמחה בהן, בלשון המעטה. אומנם יש נשים הלבושות כהלכה, אך דווקא הן אינן ששות לרקוד עם הספר, צניעותן גוברת על שמחתן. אך לצערנו רבות בנות נגררות אחרי האופנה ומקצרות בלבושן. כדי שלא לתת את דברינו לשיעורין ולמריבות בין הנשים, אם לבושן ראוי או לא, יש למנוע מכל הנשים ריקוד עם ספר תורה בידן, מה גם שמנהג ההקפות המקורי לא היה בהכרח עם ספרי התורה בידי הרוקדים, אלא הספרים הועמדו על הבימה והמקיפים רקדו סביבם".
"דווקא משום כך, הפיסקה הזו הכאיבה לי כל כך"
הרב סתיו הסביר את ביקורתו על הרב אריאל, לא לפני שהתנצל: "קשה לתאר כמה קטונתי אל מול הרב יעקב אריאל. אל מול התורה הרחבה שלו, ואל מול היושר והענווה שלו... ואף על פי כן, ודווקא משום כך, הפיסקה הזו הכאיבה לי כל כך. ואחר בקשת המחילה אני מבקש לומר, לכל מי שהחוברת תגיע לידה".
בסדרת פוסטים כתב הרב סתיו, והסביר: "התורה שמחה בכן, בלי קשר לאורך השרוול, בדיוק כפי שהיא שמחה בגבר שרוקד איתה גם אם חמש דקות לפני כן הוא דיבר בתפילה". הרב סתיו כתב כי ככלל יש לרבנים יכולת לפסוק אילו פעולות אסורות לפי ההלכה, אבל "אין להם סמכות לומר באילו אנשים התורה אינה שמחה".
"אף אישה לא באה לבית כנסת מתוך כוונה לבזות אותו בלבושה"
על הצד ההלכתי כתב: "אין בסיס לאיסור לרקוד עם התורה בלבוש לא-הלכתי... אף אישה לא באה לבית כנסת מתוך כוונה לבזות אותו בלבושה. ואילו חלילה התורה אינה שמחה בה, היא לא תשמח גם כשתרקוד מולה, או סתם כך תעמוד ליד המחיצה".
עוד הסביר לסיום כי "אין גם שום מידת 'צניעות' שאמורה לגבור על השמחה ולמנוע נשים מן הריקוד עם התורה. צניעות אין פירושה כבישה והדחקה של כוחות הנפש והגוף. לא בריקוד עם התורה ולא בכלל. אפשר לרקוד ולשמוח בעוצמה, עם ספר התורה או בלעדיו, בלי שמידת הצניעות תיפגע כמלוא הנימה".