עדיין רועדת מהערב המטלטל שהיה לי, כותבת באחת בלילה, מתלבטת איך ואם לשתף.

חזרתי מהטקס השנתי בניצן, 17 שנה לגרוש. קיבלתי הודעה עם מיקום של כנס מתפקדי ליכוד ברמלה ולוד. לכנס יגיעו מספר נציגים, ראשי הערים, מתמודדים חדשים, ולא אחר מגלעד שרון שמתמודד במפקד.

יצאתי לשם לבד, עם כל 8,000 תושבי גוש קטיף איתי בלב. הגעתי בדיוק שגלעד דיבר, התחלתי לרעוד אבל חיכיתי בסבלנות. דיבר אופיר אקוניס ואחריו עוד מתמודדים חדשים. ואני מתלבטת באיזה רגע לקום? לא יודעת איך אצליח לדבר... בסוף נאומי הדוברים נעמדתי רועדת, בכיתי וזעקתי מדם ליבי.

פיזרתם אותנו, פירקתם אותנו

חלקכם מכירים אותי, 14 שנה ברמלה, אבל באמת אני לא מכאן, אני מקטיף. לפני 17 שנה גרשו אותי מהבית שלי. יש כאן מישהו שהיה אחראי לגרש אותי ועדיין לא ביקש סליחה ממני ומעם ישראל. פיזרתם אותנו, פירקתם אותנו. כמה אנשים מהגוש נפטרו מאז, רק השבוע נפטר אחד מהם.

גלעד שרון | צילום: ללא

אתה יודע מה עשיתם לנו? מה גרמתם? אכפת לכם? למה אתה לא מתנצל? כל הטילים והמצב הביטחוני שכולו בגלל ההתנתקות - הבטחתם לנו שההתנתקות תביא שקט. אמרנו שיגיעו טילים לאשדוד, צחקו עלינו. אמרתם שברגע שיצא הטיל הראשון יכנסו בהם כמו שצריך.

אסור שמפלגת הליכוד תחזיר אנשים שבגדו בארץ, זה לא ימין. אין מקום כזה בליכוד.

צעקתי מדם ליבנו

לא אכתוב את כל מה שבכיתי וכאבתי שם. היה קשה. צעקתי מדם ליבנו. היה קשה כי היו מי שניסו להשתיק. זה לא בא להם בטוב שאני הורסת לו את הכנס. 'איך את עושה דבר כזה, תבואי תדברי בשקט פנים מול פנים, אם היית רוצה לדבר היינו עונים לך, באת לנאום ולהרוס'.

באתי לזעוק את ה-17 שנה האלה, עד כמה אפשר להיות אטומים לכאב? עד כמה עיוורים למציאות? אני הורסת? אתם קולטים מה הוא הרס? ומה הוא עוד יכול להרוס אם הוא לא מתנצל? הוא זה שהעיד על עצמו בגאווה שיזם את התוכנית, והוא לא מסוגל להתנצל על העוול, הכאב שגרם לכל-כך הרבה, האנשים שנפטרים לנו צעירים ואף אחד לא חוקר ומדבר על זה.

היו גם שאמרו לי - "זה טוב שיצאנו משם, כמה חיילים נהרגו.." יש עוד אנשים שאשכרה לא מבינים ומקשרים סיבה לתוצאה. לא קולטים את המציאות שנגרמה לנו מאז.

עד אז הוא לא צריך להיות בליכוד

בתסריטים אחרי הגרוש הייתי מדמיינת מה אגיד אם אפגוש את החיילים שגירשו אותנו, איך אתייחס. אף פעם לא דמיינתי שאפגוש את גלעד פנים מול פנים.

הוא ניגש אלי ,שאל אם מותר לו לחשוב אחרת? הבנתם את הסיפור? פשוט דעתו קצת שונה. הוא לא היה יכול לדבר איתי כשאני צועקת ומרצה. מה אני אעשה, איך אפשר לזעוק על החורבן שעברנו בדממה? הוא נתן לי מספר טלפון, אולי אתקשר אחרי הפריימריז לשמוע ולהשמיע. נראה. ועד אז הוא לא צריך להיות בליכוד. היו גם שכיבדו, הקשיבו לכאב ונתנו כח, גם אם דעתם שונה.

זהו, מפורקת להיום, אין לי מה להגיד חוץ מלשתף, לבכות ולבקש מחברי, מתפקדיי הליכוד... באמת צריך לבקש את זה?