בכל זוגיות קיימים גם כעסים המהווים תוצר לוואי של החיים יחדיו. ההבדלים הקיימים בין הזוגות הם בשכיחות בעוצמה ובדרך הביטוי של הכעסים. קיום הכעס אינו מהווה עדות לכך כי האהבה אינה שוררת בין בני הזוג, אלא מעידים על פערים בניהם ורצון לביטוי שונה של כל אחד מהם.
[[1137005]]
הזוגות כועסים מסיבות שונות. לעיתים על דברים שטותיים ולא משמעותיים, שחיי היום יום מספקים להם אין סוף הזדמנויות להתעצבן, כמו אי הורדת זבל, השארת בלגן בחדר, או דברים משמעותיים שמפריעים להתנהלות התקינה של הזוגיות. הבעיה היא שככל שיש יותר התרגזויות כאלה, מתרבות ההצקות ההדדיות והתחושה הכללית נעשית רעה. אך יש לזכור, אומנם הסיבות לכעס נראות שוליות, אך יש להן קשר הדוק לפצעים ישנים וטראומות ילדות כך שמספיק טריגר קטן כדי לעורר אותן.
כעס הוא רגש לגיטימי ויש לתת לו מקום
ישנם בני זוג שבוחרים לבטא כעס עד כי הוא מרעיל את כל עולמם, שלהם ושל הסובבים אותם. כעס זה בתחילתו מעניק להם אשליה כוזבת של כוח ועוצמה, אך לאחר שגל הכעס חולף, הם מרגישים מרוקנים וחלשים. אנשים אלו, אם הם לא ילמדו לנתב את כעסם, עתידים לאבד את יחסיהם עם כל היקרים להם. הם צריכים ללמוד לוותר על תחושת הכוח והעוצמה ולהמירה לתחושה של שוויוניות עם בן הזוג, כך שמערכת היחסים היא של "WIN-WIN".
נקודת המוצא היא כי אין אדם שלא כועס. אומנם יש אנשים שמסתרים את הכעס שלהם ומדחיקים אותו, אבל זהו מצב לא בריא הפוגע בבריאות הנפשית והפיזית לטווח ארוך. על האדם לדעת, שאותה אנרגיה שמפעילה את רגשות השמחה והצחוק מפעילה גם את רגשות הכעס והעצב. לכן, כעס הוא רגש לגיטימי שצריך לבוא לידי ביטוי. אם נשווה את הכעס לאש, אם ניתן לה לבעור ללא השגחה המצב עלול להיות מאוד מסוכן. אבל, אם נשגיח על האש בבקרה ובחוכמה נזכה למקור חום שישרת אותנו בנעימות ובביטחון. אם נחנוק את האש, ולא ניתן לכעס לבוא לידי ביטוי נרגיש קור וחשכה. לכן, יש לראות בביטוי הכעס דרך של היחיד להיות אותנטי וישיר שיש בה לתרום לקרבה ולאינטימיות עם בן הזוג.
ניתן להבחין בשני סוגים של כעסים בין בני הזוג
1. כעס בונה או כעס אסרטיבי: זהו כעס מועיל התורם לתחושה החיובית ליחיד. הוא בא על מנת לתחום גבול ונפרדות בין היחיד לשני. מדובר ברגש מעצים ובריא. יש בכעס להגיד זה אני, כך אני מעדיף.
2. כעס מרחיק: זהו כעס מזיק והרסני המבוסס על תגובה תוקפנית, מאשימה, מבקרת ומגנה את האחר. השני צריך להתגונן, לסגת או להתקיף בחזרה. כעס זה מכיל חומר נפץ רגשי מזיק לכועס ולכל מי שסביבו.
בדרך כלל ניתן לזהות מעגל כעס שחוזר על עצמו אצל זוגות רבים. הוא מתחיל בכך שאחד מבני הזוג צובר כעסים כתוצאה ממצב תסכול, אכזבה ורוצה לתת להם ביטוי. לכן נוצרת הסלמה בה בן הזוג מתקיף את השני. לאחר ההתפרצות בן הזוג נרגע ומתחרט על התנהגותו, כך שלאחר מכן, בני הזוג מוצאים עצמם מתפייסים ומתקרבים אחד לשני. הם חשים כאילו הם בירח דבש עד ההתפרצות הבאה.
הסיבות לכעס בין בני הזוג
הבסיס לכעס טמון בפרשנות שאנו נותנים להתנהגות של בן הזוג. אנו מתרגמים את ההתנהגות ומצמידים לה תווית שלילית. כמו חוסר התחשבות, אי אכפתיות, זלזול וביקורת. למעשה הכעס על בן הזוג הוא למעשה כעס על עצמנו, כי בן הזוג מהווה השתקפות שלנו, והוא מראה לנו את החלקים שאנו לא מרוצים מעצמינו ומשקף את הצד הכועס שלנו.
- שתלטנות: אדם חושב שהדברים צריכים להיעשות או להיאמר בדרך אחת שהיא הדרך שלו.
- ציפיות מופרזות מהקשר: ציפייה שבן הזוג יבין אפילו בלי מילים. שהציפיות אינן ריאליות וכאשר בן הזוג לא ממלא ציפיות אלו הוא כועס.
- חוסר יכולת לאפשר נפרדות: חוסר יכולת לתפוס כי בזוגיות יש שני אנשים שונים אשר לכל אחד רצונות, צרכים וערכים משלו שלא תמיד תואמים את זה של השני. גילוי פערים אלו מעורר כעס.
- התקת הכעס: כאשר אחד מבני הזוג לא יכול להפנות כעס על אדם אחר (כמו מנהל), הוא פורק את כעסו על בן הזוג עד כי הדבר יכול לגרום לפירוק הקשר.
- סימן שאהבה נגמרה: כאשר אנו לא שלמים עם הקשר, אנו כועסים על עצמינו שאנו נשארים ביחסים אלו, ומוציאים את התסכול על בן הזוג.
כיצד מתמודדים עם כעס בין בני זוג?
לא ניתן לנהל שיחות בזמן כעס. ליבון העניינים בין בני הזוג צריך להיעשות רק לאחר ששני בני הזוג נרגעים. הם צריכים לקחת פסק זמן למחשבה, לערוך חשבון נפש עם אילו התנהגויות של בן הזוג הם מוכנים להשלים, על אף שהן מעצבנות ולא תואמות את עולם הערכים שלהם, מתוך הבנה שבן הזוג הוא אדם נפרד שיש לו צרכים וערכים שונים. על ידי כך בני הזוג מבינים שיש דברים שהם צריכים להכיל ולהבליג אם רצונם להמשיך לחיות יחד.
בזמן הכעס, קשה מאוד להפסיק את המחשבות השליליות על בן הזוג. יש ללמוד לערוך הפרדה בין מחשבות לעובדות. האם זה שהשאיר את הגרביים בסלון, או שכח להוריד את הזבל אומר שהוא חסר אחריות, לא אכפת לו מהשני, ועוד תכונות שליליות? זה אומנם יכול הכעיס שבכל פעם שוכחים או משאירים בלגן, אך לא תמיד הפירוש שנותנים נכון. לכן יש צורך לגלות אמפטיה כלפי הכעס, אך לא כלפי דרך הביטוי של הכעס.
חשוב לנהל שיחה לאחר האירוע שגרר כעס. השארת הדברים ללא בירור מעמיק יוצר מצב שבו המערכת תיכנס למערבולות של כעסים חוזרים ונשנים שבכל פעם הם מתגברים ונוצר מעגל שלילי ביחסים. בשיחה רגועה שיש בה נימה אוהבת ולא שופטת, ניתן לנתב את הכעס למקומות אפקטיביים ויצירתיים. השיחות לאחר הכעס באות לאפשר לכל אחד מבני הזוג לבטא את התחושות שלו. הן צריכות להכיל פרשנות אחרת לאירוע, להציע דרכים חלופיות להתמודד אתו ולקבוע דרכי התנהלות לפעם הבאה. אימוץ דרך זאת מאפשרת לבן הזוג הכועס להבין שמולו ניצב בן זוג אוהב, מכיל ותומך. אם יבטא את כעסו בצורה מתונה ולא בצורה הרסנית, יזכה לכך שהשני יוכל לחוש חמלה לרגשותיו ולעמוד לצדו כדי להשיג את מבוקשו.
כאשר אנו מאמצים גישה זאת שני בני הזוג מרוויחים מכך. לשניהם ברור שהערך החשוב ביותר הוא שמירת הזוגיות שלהם, במערכת היחסים יש מקום לכעס כדרך להוצאת קיטור אך הוא צריך לבוא לידי ביטוי ברמה מתונה, ואז מערכת היחסים יכולה להגיע לרמה גבוהה יותר של אינטימיות וקרבה באופן שהם יוכלו לפתור קונפליקטים בצורה רגישה והגיונית.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.