"בין חיים למוות" חן קורן מספרת על הרגעים הקשים ורוצה להתנצל

"אני חייבת לכם התנצלות: בחודשים הראשונים של הקורונה, כשכל העולם השתגע, שאלתם אותי ועניתי "זה שטויות, זה שפעת קלה וזהו. סתם כולם עושים ענין" ומדי פעם כתבתם לי על קרובים שלכם שנדבקו בקורונה והיו בין חיים למוות, ולפעמים המוות הכריע. ועדין, הייתי סקפטית ואדישה, צפצפתי על המסכות, צפצפתי על החיסונים, צחקתי על אנשים חרדתיים שהסתובבו לידי.. והמשכתי להגיד לכם ״זה שפעת, תפסיקו להגזים״. כתבה קורן.

חן שיתפה: "ואז חטפתי קורונה. בהתחלה זה באמת היה שפעת, קצת אפצ׳י, מלא נייר טואלט, זה היה נראה כמו אלרגיה של עונות מעבר. ופתאום לא הרגשתי את הגוף שלי, לא יכולתי לעמוד, לא יכולתי לשבת, רק שכבתי. ופתאום לא יכולתי לנשום, לא נכנס לי אויר, השתעלתי את חיי על ניוטרל. ולא יכולתי לאכול, אבל אכלתי בכוח- לחם יבש שנשאר משבת, רק כדי לא למות. ובתוך כל זה יש לי 3 ילדים שמחפשים אותי בבית, ואני מנסה לא להבהיל אותם, ובתוך כל זה אני בהריון.

ובדיוק באותו היום נפטרה אישה בגילי שהייתה בהריון ונדבקה בקורונה, וגם התינוק שלה לא שרד.
ואני, שכל חיי רגועה וקוּל, לא מפחדת מכלום, לא נלחצת, מאמינה שהכל לטובתי והכל במקום- נבהלתי עד עמקי נשמתי. הרגשתי פיזית את הביטוי ״בין חיים למוות״, זה כאב.
ובתוך החושך והפחד נדרתי נדר: אם אנחנו יוצאים מזה בשלום ובבריאות טובה אני קוראת לו ״רפאל״.
לא יודעת למה חשבתי שזה מעניין את ה׳ איך יקראו לבן שלי, פשוט הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו.
ועשיתי. ואני לא יודעת אם זה עזר אבל האמנתי בזה, ובבוקר אחרי כבר הרגשתי הקלה,
וכמה חודשים אחרי נולד רפאל הקטן, בריא וחמוד, וכל יום מלמד את אמא שלו שיעור בצניעות. סליחה".