ילדים זה שמחה?

זוג בדייט. כוסות קפה כמעט גמורות מונחות על השולחן, ואולי גם איזה סופלה שוקולד אכול ברובו. הם מביטים זו בזה בעיניים נוצצות, מתאפקים לא לפרוץ במלל שוצף, מתוך תחושה שהנה, יש פה משהו שאולי יתגבש לכדי חיים משותפים, לאהבה גדולה. בשלב כלשהו נרגעת השיחה, ומתחילים לדבר על הדברים החשובים באמת: שאלות ה"איך נראה שולחן השבת שלך". היא מדמיינת שבעה ילדים מתוקים מפזזים ברחבי הבית, יוצרים המולה חרישית ונעימה לאוזן. הוא דווקא חושב על חמישה-שישה משחקים כדורגל בגינה, שבעה זה נשמע לו מספר גדול.

אם היה מדובר בזוג חילוני, סביר להניח שהמספרים היו שונים לגמרי: היא חושבת על ארבעה, הוא על שניים-שלשה. אבל הם באים מתוך הציבור הדתי לאומי, שבתוכו ברור לכולם ש"ילדים זה שמחה", וש"צריך משפחה גדולה", ו"איזה נחת זה הרבה נכדים". דיבורים כמו "תכנון משפחה" או "מעט ילדים", לא רק שאינם נפוצים, אלא שנדמה שגם אינם לגיטימיים או עומדים לדיון. מה המשמעות של הטאבו הזה? האם הוא חברתי או הלכתי? מנין הגיע הלחץ הבהול הזה למשפחות גדולות?

ילדים זה שמחה (צילום: M.ADA-cc-by)

הרב אלישיב קנוהל, רב הקיבוץ כפר עציון נשוי ואבא ל-11 ילדים משוכנע כי המקורות שעסקו בנושא בדורות קודמים, התייחסו למצב השונה באופן מהותי מהמציאות היום. "אם בעבר הרחוק אישה הייתה רוצה ארבעה ילדים, היא הייתה צריכה להרות עשר פעמים. חלק מההריונות נכשלו, חלק מהילדים מתו כשהיו קטנים. ריבוי ילדים היה כמעט בלתי אפשרי אצל רוב המשפחות. בתקופה הנוכחית, בעיקר בעשורים האחרונים, השתנה משהו בסיסי בנושא. הרפואה יודעת להשלים כמעט את כל ההריונות ולהצליח לגדל ילדים ללא תמותה כמעט. כיום, זוג ללא בעיות פריון יכול בקלות להגיע לעשרה ילדים".

אז צריך להגיע לעשרה ילדים?

"אני לא רואה את זה כנורמה מוסרית מחייבת. לא כל זוג מסוגל לכך. אנחנו מרגישים שאחד עשר ילדים זה נפלא, אבל ברור שיש לזה מחיר. אם אתה משקיע 20 שנה בגידול הילדים, יכולת האישה או הגבר לצאת לעבודה, מוגבלת. אבל צריך לשקול את זה כנגד השכר. מי שמרגיש את היצירה העצומה שבגידול ילד, מבין שזו היצירה הנפלאה ביותר שניתן לעשות, והוא מסכים לצמצם במובן מסוים את הקריירה. יש אנשים שלא מבינים את האושר הזה, והם, כמובן, ינהגו אחרת".

ומה אומרת על זה ההלכה?

"בהלכה עצמה הגדרים הרבה יותר מינוריים. יש את החובה הבסיסית של בן ובת. אחרי שיש בן ובת, הפוסקים השאירו את שיקול הדעת לכל משפחה על פי יכולתה. לא הייתי קובע מסמרות בדבר. הייתי אומר שהיהדות רואה בילדים אתגר וברכה, אבל במציאות חייבים להכניס את השיקולים הנוספים, כמו בכל תחום. היעד הכללי הוא לעסוק ביישובו של עולם".

ומה לגבי דחייה בראשית חיי הנישואין? מה תגיד לזוג שבא ואומר: "אנחנו לא יכולים עכשיו, עוד לא התרגלנו אחד לשני"?

"כמובן שזו שאלה לגיטימית. אבל הייתי מזכיר להם שלא מחר בבוקר קמים לילד. יש תשעה חודשי הריון, ואצל זוג ששניהם פוריים, שנה של ניסיונות להרות היא הגיונית. כלומר לוקח זמן עד שהילד מגיע. עם זאת, טענה כזאת צריכה להישקל בכובד ראש גם אצל הרב".

יש את החובה הבסיסית של בן ובת (צילום: Bethany L King-cc-by-nd)

הרב אליעזר מלמד, רב היישוב הר ברכה וראש ישיבת ההסדר, מפנה אותי לקובץ שפרסם בנושא, מתוך הספר "רביבים". המשתמע מדבריו הוא דחיפה ברורה לכיוון של משפחה גדולה, אם כי אין איסור שלא לעשות זאת. לדבריו, המינימום ההכרחי הוא ארבעה ילדים, "ואף שיש ערך עצום להמשיך ולהוליד עוד ילדים, מכל מקום המצוות הקשורות בהוספת חיים לעולם הן כלליות, ואין מהן חיוב אישי להוליד עוד ילדים". לדבריו, "אין כמעט מימוש עצמי גדול יותר מהעובדה שאדם זוכה להקים משפחה גדולה ומפוארת", ומצבו הדמוגרפי של העם דורש משפחות גדולות ונישואין בגיל צעיר. דבריהם של הרב אלישיב והרב מלמד מצביעים כי ישנה דחיפה משמעותית מצד הרבנים ליצירת משפחות גדולות. הדרישה מצטיירת כבעלת צביון הלכתי כמעט, על אף שלמעשה, ההלכה עצמה איננה מחייבת זאת כלל.

מלכה פיוטרקובסקי עומדת בראש תוכנית ההלכה במדרשת לינדנבאום לבנות. נושא תכנון המשפחה מעסיק אותה מאוד, בעיקר עקב העובדה שהיא מטפלת, לדבריה, בלא מעט זוגות צעירים, שבורים, הכורעים תחת העומס. "גידול ילד זו המשימה הכי קשה שיש בחיים. זאת נשמה של בן אדם", היא אומרת.

ישנם רבנים שטוענים שגידול הילדים הוא בראש סדר העדיפויות, ואינו סותר מימוש עצמי או בניית זוגיות.

"אני אגיד לך משהו כואב: רוב המתבטאים בעניין הזה הם גברים. רבנים וראשי ישיבות. הם לא מבינים בכלל מה זה הגאגלינג הזה של גידול משפחה במסירות ולחיות את חיי המודרנה. הצורך להחזיק חמישה כדורים באוויר, גם לעבוד וגם ללמוד. הייתי בקיץ האחרון בכנס של צהר. ישבתי בפאנל עם הרב דוד סתיו, והוא אמר לפני 300 איש: אם תיקחו 500 רבנים ותשאלו אותם אם הם בשבוע האחרון הם בילו שעה עם הילדים, לא תמצאו עשרה אחוז שיענו כן. אם רב לא יכול להגיד שיש לו שעה בשבוע עם הבן שלו, מה פתאום שהוא יטיף לגידול הרבה ילדים ומיד?".

בספרו של הרב מלמד, שואלת בחורה צעירה: "האם מותר לפי ההלכה למנוע הריון בשנתיים הקרובות, כדי שאוכל לסיים בהן את רוב לימודי באוניברסיטה בלא עול של הריון וגידול ילדים?". תשובתו של הרב מלמד שלילית: "אם את חושבת שיקשה עלייך ללדת כאשר את לומדת, כיצד תוכלי ללדת כאשר תעבדי? אלא שהעניין תלוי ברצון ובסדרי העדיפויות. ככל שמבינים יותר את הערך של המשפחה והילדים, כך יש יותר רצון וחשק וכוח ללדת ילדים".

בניגוד לרב מלמד, מציגה מלכה פיוטרקובסקי תמונה לא קלה: "מגיעים אלי בלי סוף זוגות במשבר. כולם עם אותה טענה חריפה: למה אף אחד לא הסביר לנו את המורכבות של פיתוח משפחה. הדבר היחיד ששמענו זה שילדים זה שמחה. חובתנו כמחנכים לעורר את המודעות לכך שזה סיפור מורכב. כשאתה בגיל 26-27, עדיין בלימודים, עם שניים שלשה קטנטנים שקמים בלילות והעבודה סביבם אינסופית, ואתה צריך גם לעבוד וגם לטפל בהם, זה מאוד קשה. זוגות מגיעים למצבים של מתח, עייפות וקשיים בזוגיות, הנובעים ממערך ציפיות בלתי ריאלי.

ילד צריך להוולד מתוך זה שירצו בו בזמן מסוים (צילום: josh.ev9-cc-by-sa)

בחורה באה אלי לפני הנישואין. אמרה לי: אני רוצה ילדים, אבל אני רועדת מפחד, אני צריכה זמן להתרגל לזה שאני נשואה. ביקשתי שתבוא עם החתן. עמד מולי בחור זהב, מתוק, מאחד מישיבות ההסדר המכובדות בארץ, ואמר לי: ככה ההלכה. אמרתי לו, אתה יודע, אם אישה נכנסת להריון במצב שהכלה שלך נמצאת בו כרגע, בעיני זה אסון. אתה רוצה שהיא תרגיש כל חייה שהילד הראשון גזל ממנה את האפשרות לעצב חיי נישואין נכונים?. אבל מה לעשות, הוא אומר לי, ככה ההלכה. שלפתי לו חוברת שערכתי, אסופת מקורות מהתורה, תנאים, אמוראים וכמובן ראשונים ואחרונים המדברים על נושא בניית משפחה. למדנו. אמרתי לו: גש לראש הישבה שאמר לך לא לדחות, וספר לו מה שהיה פה. מה ענה לו ראש הישיבה? מה שמלכה לימדה אתכם זה מאוד נכון הלכתית, אבל זוג שמתחתן ולא מביא מיד ילד לעולם, זה כאילו הוא טורק את הדלת שהבית שנבנה בפרצופו של הקב"ה ואומר לו אל תיכנס לפה. אין לי צל של ספק שהקב"ה לא רוצה שככה ייוולדו ילדים. ילד צריך להיוולד בשמחה, באהבה ובעיקר מתוך זה שיירצו בו בזמן המסוים".

אז מה נכון לעשות, לדעתך?

"חובה בעיני שבני הזוג יהיו מאוד כנים עם עצמם, ויחליטו, רק על פי ההלכה - וההלכה מאפשרת את זה, חד משמעית - מתי מביאים כל ילד, וכמה. אין מה לעשות, אנחנו שונים האחד מהשני בכוחות הגוף, הנפש ואיכות הזוגיות.

חייב להתפתח שיח ציבורי שיבהיר כי יש להלכה את המגבלות וההוראות שלה, אבל יש לה גם את האפשרויות שלה. אחרת, ההלכה הופכת להיות דבר שלצערי הוא בלתי ישים. אנשים הופכים למנוכרים אליו, או שהם מקבלים אותו כמות שהוא ונעשים קשים, נפשית ופיסית. ההלכה מאפשרת מנעד של אפשרויות. צריך להסביר לזוגות היטב את כל ההיבטים ההלכתיים, ולהעביר את האחריות אליהם".