ההצגה "ניסים ונישואין", עליה כתבתי כאן בעבר, היתה אולי הסנונית הראשונה של ההצגות בנושא הרווקוּת, אך היא בוודאי איננה היחידה. הצגה נוספת מקרב הציבור הדתי לאומי עוסקת בחייהם של הרווקים, ואם לדייק - בחייהן של הרווקות, והיא נקראת "בעצב תצאי עם בנים".
את ההצגה כתבו, הפיקו, ביימו, ומשחקות בה בוגרות החוג לתיאטרון של מכללת אמונה - נטע עם-שלם, הדר בן חמו ואורטל נגר. ההצגה בנויה מאוסף של סצנות, ובדומה להצגה של הבנים היא מעלה מגוון מצבים מעולמה של הרווקה: הרווקה מול השדכניות, השותפות לדירה וגם מול עצמה. מעניין לציין שאת ההצגה ראיתי בדיוק באותו אולם בו ראיתי את ההצגה של הבנים.
 |
|
שימוש בכלים מקצועיים
|
אינני מבינה גדולה בעולם המקצועי של התיאטרון, אך גם כצופה פשוטה ניכר היה שנעשה שימוש בכלים מקצועיים על הבמה. בזמן ההצגה האולם היה חשוך כשרק הבמה מוארת בעזרת מגוון פנסי תאורה. ההצגה גם מלווה בפס קול, במיוחד בקטעי הקישור בין הסצנות, ואשת סאונד מופקדת על תזמון השמעתו. פס הקול והתאורה תרמו רבות ליצירת האווירה, ובאופן כללי היתה תחושה שעם הבנות נעשתה עבודת בימוי מקצועית.
כאמור, השחקניות המוכשרות מציגות תמונות שונות מחיי הרווקה, כמו היחס אותו היא מקבלת מהחברה שסביבה, התמודדות עם דייטים כושלים ועוד. ההצגה גם עוסקת בכל החשיבה הסטריאוטיפית וקטלוג האנשים להגדרות חיצוניות, מצב המלווה את כל התהליך המתיש של מציאת בן זוג.
חלק מהסצנות מועברות בצורה שנונה ומקורית, על ידי דמויות שונות בסיטואציות מגוונות בחיים, ומזוויות ראיה ייחודיות. ההצגה עוסקת גם בהתמודדות עם ההמתנה הארוכה, במסע שלפעמים סופו אינו נראה באופק. בין שלל הסצנות יש גם דרמה במיטבה, וגם קטעי קומדיה שמעוררים צחוק בקהל. צחוק שמלווה בבכי פנימי. ההצגה מלמדת כי גם סצנה איכותית של שתי דקות יכולה להשאיר בקהל רושם חזק.
באופן כללי ניתן לומר שהחומרים של ההצגה הם בעלי אופי אישי, בגובה העיניים. גם בסצנות שלכאורה מוקצנות בהן הדמויות או הסיטואציות, התחושה היא כי הן נשארו בגבולות של המציאות, ושהן הצליחו לגעת בנקודות הנכונות. בהצגה משולבים מונולוגים אישיים, בהן הדמויות חושפות מה הן מרגישות בלב פנימה, מה עובר בראש, מה הדברים שכלפי חוץ כמעט אינם נאמרים. פן נוסף ששזור לאורך ההצגה, בצורה גלויה ועדינה, הוא הקשר לקב"ה. החל בתפילות וסגולות וכלה בפניה אישית, כנה וישירה כלפי היושב במרומים ומזווג הזיווגים שיסביר, או לפחות ייתן סימן, למה? מה לעשות? ועד מתי?
כרווקה הרגשתי לא פעם כי הן מציגות סיטואציות או משפטים מהחיים שלי ושל חברותיי, ולפעמים נדמה אולי כי הן בעצם לא מציגות אלא מדברות על הבמה בשם עצמן ומתוך עולמן. הן מספיק כנות כדי לסיים סצנות בלי סוף סגור, אלא עם סוף שמותיר סימן שאלה שצועק בחלל הפתוח. ההצגה מצחיקה ושנונה, ומצליחה לגעת בקהל במקום שמצד אחד מוציא צחוק מתגלגל, ומצד שני צובט עמוק בלב. הצחוק לא מחליף או מכסה על הכאב, הם שני הצדדים של אותה המטבע. אם מישהי רוצה לראות ולהכיר במעט מה עובר לרווקות בראש, בלב, עם מה הן מתמודדות, אילו משפטים ועצות הן שומעות ומקבלות מהשדכנית והדודה - ההצגה מיטיבה לתאר זאת באופן עדין, רגיש, מצחיק ואנושי.
ההצגה אינה מבטיחה נס ואינה מציעה פתרון, היא מתארת את הדרך בחיפוש החתן, דרך שבינתיים רבות ההולכות בה, ונקווה בעזרת ה שהיא תסתיים בכמה שיותר חופות במהרה.
על סטריאוטיפים חיצוניים ודייטים
ישנו נושא אחד שחשוב לי להבהיר בעקבות הצפייה בשתי ההצגות - "נסים ונישואין" ו"בעצב תצאי עם בנים". שתי ההצגות בנויות באותו זאנר של מקבץ תמונות מחיי הרווקים. כיוון שאין רצף וסדר המקשר בין התמונות, אפשר לומר כי אין עלילה אחת להצגה, אין תהליך שמתפתח ומשתנה. יש הבזקים שונים המאירים לרגע חלקים מהתמונה הכוללת של חיי הרווקים המחפשים את החצי השני לחיים. ההצגות אינן מסתיימות ב"הפי-אנד" מהסרטים ובהבטחה שכולם יתחתנו, אבל תקווה ואמונה יש, או לפחות רצוי שיהיה. הן מציגות מה שעובר על הרווקים בדרך לחופה המיוחלת. הן עוסקות בעיקר בסטריאוטיפים החיצוניים על פיהם מסווגים כל אדם בעולם הדייטים והשידוכים.
 |
|
מסע מתיש
|
בסצנות בהן מופיע מישהו מאורס לא מוצג איך הוא התארס, ומה היה שונה בקשר הזה משאר הדייטים שהיו לפניו. תשומת הלב העיקרית בהצגות היא לחיפוש אחר בן זוג לדייט, ולסיטואציה של הדייט עצמו, דייט שעל פי רוב לא יתפתח לקשר ארוך טווח. כמו כן מוצגות דרכי ההתמודדות של הרווק בתוך המסע המתיש בעולם הדייטים, מול עצמו ומול בוראו.
ההצגות אינן מתייחסות לתהליך שהופך סתם דייט לקשר זוגי מתמשך. אין עיסוק בנושאים של התמודדות עם קשיים, חששות, פחדים מחתונה וחוסר בשלות. לא מוזכר עניין בירור הרצון הפנימי, הפרמטרים השונים בבחירת בן זוג לחיים, האופן בו יש ללמוד כיצד לבנות תקשורת משותפת, להתגבר על מכשולים ומשברים ועוד. אלו הם מגוון נושאים שגורמים לנו הרווקים להמשיך לצעוד במסע המתיש, ובינתיים להמשיך לחפש ללא מצוא.
אני יודעת שלא ניתן להתייחס בהצגה אחת לכל המרכיבים השונים בעולם הרווקים, ובעיקר אלה אשר נמצאים מתחת לשכבת הסטריאוטיפ. אני כן אשמח אם הצגות אלה יהיו בבחינת סנוניות ראשונות ואחריהן יבואו הצגות והתייחסויות שונות, לאו דווקא על הבמה, לרבדים ותכנים נוספים מהחיים.
מה שבטוח הוא שבינתיים אנחנו נמשיך לצאת לעוד הצגות. וכן - גם לעוד דייטים.
"בעצב תצאי עם בנים"
תיאטרון שחרית: נטע עם שלם-רוטנר, הדר בן חמו, אורטל נגר.
אורך ההצגה: כשעה וחצי, ללא הפסקה.
ההצגה לנשים בלבד