לקח לי זמן להבין לאן נפלתי, וגם אז עוד הייתי בהלם. אתי אנקרי שרה משירי יהודה הלוי. אמנם בהרצליה, ובכל זאת ציפיתי לקהל שמורכב מתשעים אחוז דתיים, ועוד שניים וחצי חילוניים עם אוריינטציה דתית, כמיטב המסורת.
אז זהו, שלא. מועדון זאפה בהרצליה, לא כשר בעליל, עם קהל שברובו יושב, סועד ונהנה מזה.
אחרי שעה וחצי של ציפייה (מסתבר שלבנות ירושלים יש עוד כמה דברים ללמוד בנוגע להופעות מועדונים) עלו ששת הנגנים, ומיד לאחריהם אתי אנקרי, במין שמלה לבנה שהזכירה לי יותר מכל שמלת כלה, ומטפחת שלא חשפה שערה.
|
|
| ידידי השכחת / אתי אנקרי |
הערב התחיל בשלושה שירים מהאלבום החדש, שירי יהודה הלוי שאתי הלחינה ושרה, כשבין לבין היא סיפרה מעט על רבי יהודה הלוי, על כוונות שבשיריו ועל דברים שכתב. בהמשך שרה אתי שירים מוכרים יותר- מיכאל, מיליונים (לבקשת הקהל), יציאת מצרים, ים, ועוד משירי יהודה הלוי, להם כאמור, הוקדש המופע.
 |
|
בשמלת כלה, ומטפחת שלא חשפה שערה (צילום: שבי קדם)
|
במהלך ההופעה הרהרתי לעצמי. חשבתי שאם הערב לא היה רצוף באמונה ובקדושה, הייתי יכולה לומר ש'אין לה אלוקים'. לבוא עם מופע כזה, מול קהל לא דתי, דורש אומץ בכמויות גדולות. זה התחיל בסיפורי חסידים על רבי זושא החמוד, המשיך בהחזרה בתשובה של השיר 'מיכאל', מובאות מדברי רבינו (ר' נחמן, כמובן) כשבין לבין היא התיישבה והתחילה לכוון את הגיטרה, או שרה כהמשך ישיר לשורה הקודמת- 'כן... שכחתי את המילים'.
ובאורח פלא, הקהל כולו ישב מרותק לכל מילה וצליל, גם בחלקים שבהם כבר ציפיתי למיני מרד. כנראה שיש בה משהו שעובר את כל זה, שמצליח לשדר אמונה בלי להלחיץ ולהבריח.
 |
|
היה פשוט כיף (צילום: שבי קדם)
|
כשיושבים מול אנקרי קשה להאמין שהקול הצלול, העשיר והגבוה הזה הוא אמיתי. והדיוק בכל צליל הוא מדהים. אפילו במשך השירים שקצת פחות הכרתי, התקשיתי לנתק את מבטי מהפלא הזה. גם בשלבי הדיבור והסיפור (שחלקו התנהל במבטא צרפתי משעשע) דיוק היה המוטיב העיקרי. זה היה פשוט כיף.
הנגנים גם הם זכאים למילה מיוחדת. גם על הכישרון- לכל אחד מהם ניתנה הזדמנות וירטואוזית (אולי מעט ארוכה מידי, ובכל זאת), וכל כלי היה מקסים כשלעצמו. וכשמדובר במוזיקה מסולסלת ומקושטת הכישרון ניכר עוד יותר (היו רגעים שלא האמנתי שנגן הקלרינט אכן מסוגל להזיז את אצבעותיו במהירות כזו). אבל מעבר לכישרון, אפילו מרחוק ניתן היה להרגיש עד כמה הם חבורה מאירת פנים, כולם. ממש הרגשתי אותם קורנים עם המופע ביחד.
היה יפה לראות את ההתחממות ההדרגתית של המופע, הקרבה לבמה והצפיפות יצרה אווירה אינטימית, אנשים הרגישו בנוח לבקש שירים ולומר כמה כיף, ואתי עצמה כאילו התקרבה לקהל, הפשירה מההתחלה המאורגנת ומהתוכנית המוכנה ונכנסה איתנו לאווירה. כשביקשו מהקהל את 'מליונים' היא אמרה- 'אני כבר מזמן הבנתי שלהיות זמר זה לא לפתח קריירה (דמיינו במבטא צרפתי, ובמלעיל, משעשעת) אלא לתת שירות. רוצים מליונים? יהיה. זה לא כתוב לי פה על הצד של הגיטרה אבל נזרום איתכם". חמודה, באמת.
ורק עצה קטנה להופעה הבאה. כדאי לקצר מעט את שלב הדיבורים. לא כי לא נהניתי, להפך, גם זה היה מקסים. אבל כשההופעה נגמרה הרגשתי כאילו עוד לא ממש התחלנו, ואאוץ', כבר לא היה זמן.