לא קלים חייו של שליח בתפוצות. מדי שנה מקיימת בני עקיבא את המפעל האירופאי הגדול של השנה - האירוויזיון, וכמו לאחיו המקורי, גם לאירוויזיון של בנ"ע מגיעים נציגים מכל אירופה לתחרות הגדולה והנוצצת.
כמובן שלכל אירוויזיון יש קדם-אירוויזיון, כשבסניפי סקנדינביה, שם אני נמצא, הנוהג הוא שבכל שנה קהילה אחרת ברחבי סקנדינביה מארחת את התחרות היוקרתית, כשהפרס הראשון בה הוא טיסה לתחרות האירופאית, שהשנה מתקיימת באמסטרדם. לאחר כל מיני שינויים של הרגע האחרון, ביקשו דווקא מאיתנו להרים את הקדם-אירוויזיון, או בשמו הסקנדינבי "מלודי פסטיבל" בק"ק קופנהגן.
אם זה לא מספיק, אז בתקופה זו של השנה כל סניף בסקנדינביה מציין את שבת הארגון שלו (בתאריך נפרד, כך שכל הסניפים האחרים יצטרפו) ומקובל שהמלודי פסטיבל סמוך לשבת הארגון המקומית. כך שלא רק שהיה צריך להפיק את הפיזמונסניף המשודרג הזה, היה צריך לארגן יחד איתו שבת ארגון שלמה.
כמו תמיד, מרפי עובד שעות נוספות, ודווקא כשהיינו בשיא הלחץ וברגע האחרון התעוררו כל הבעיות. כך למשל, שלושה ימים לפני התחרות הלהקה הדנית הגישה את המילים לשיר שלה שהתברר כשיר מחאה מתריס ופרובוקטיבי. אם אתם שואלים מה זה "פרובוקטיבי" אז תבינו שמדובר בחבר`ה הבולטים והקולים של ביה"ס, שלא ברור איך הצלחנו לגייס אותם לעניין, והם החליטו להביע את כל מה שהם חושבים על איך היהדות היא דת שוביניסטית וכו. אחרי שאלעד, השליח המרכזי, כמעט התעלף, החלטנו להיות ערים כל הלילה בניסיון לכתוב מילים חדשות.
שבת מנוחה
אם הצרות האלו לא מספיקות, אז שעתיים לפני שבת, אותו אלעד, יחד עם השליחות ממאלמו (שבשבדינה) נתקעו עם כל המזוודות במעלית שלנו, כי שלא כמו בישראל, בדנמרק כשכותבים מקסימום 3 אנשים - באמת מתכוונים לזה. עם כל זה, אחרי כל השערות שתלשתי והכמעט-התקפי-לב שחטפתי, הגיע סוף סוף הרגע המיוחל - שבת קודש שהיתה נפלאה, הרבה בזכות צביקה קליין רכז שליחי בן עמי ובני עקיבא.
התקבצנו בבניין הקהילה חבר`ה מרחבי שבדיה, נורבגיה ודנמרק, כשאני חושב ששנים רבות חלפו מאז הפעם האחרונה שקירות הבניין העתיק הזה זכו לשמוע קולות שירה סוערים כאלה, כיאה לתפילות ולארוחות בבנ"ע סקנדינביה. בשבת בבוקר התפללנו בביכנ"ס הגדול, שקושט בבלונים ובדגלי בנ"ע, וכל התפילות נוהלו ע"י חניכים ושליחים. אני משוכנע שבליבם מתפללים רבים הודו לנו ששבת אחת גאלנו אותם ממופע החזנות המסורתי והמייגע שהוחלף בשירה תוססת וחיה. לאחר ההבדלה ומפקד הסיום המסורתי, קינחנו את השבת בהחלקה על הקרח באתר מרהיב במרכז העיר.
היום הגדול
לאחר שעות התעפצות ספורות של חסד הגיע יום ראשון - היום הגדול. חילקנו את יתר השליחים והמדריכים המקומיים מבעוד מועד לתחומי אחריות ויצאנו לדרך - התארגנות, סאונד, חזרות אחרונות.
האירוע התקיים במקום מוכר וידוע בעיר, מקום בו מופיעות בו דרך קבע להקות חדשות וכשרונות צעירים,וכשהגיעה שעת ה"שין" אנשים התחילו לזרום ולגדוש אט אט את האולם. הקיוסק נפתח (הנקניקיות הכשרות היו להיט) והכרטיסים החלו להימכר, צמידי כחול-לבן של בני עקיבא חולקו לבאים, אבל חשש החל לכרסם בליבנו - מועד פתיחת האירוע התקרב בצעדי ענק, ועדיין נותר מספר לא מבוטל של כסאות מיותמים באולם. זה מה שהיה חסר לנו עכשיו.
אבל החשש התבדה באחת. האולם התמלא מפה לפה בכמויות שלא העזנו לחלום עליהם ימים ספורים קודם לכן - הורים הגיעו במיוחד משבדיה, והיו כאלו שטסו באותו בוקר במיוחד מאוסלו על מנת לראות את ילדיהם על הבמה. את האירוע הנחה שחקן הקולנוע היהודי-דני הפופולארי קים בודניה, שגייסנו בהתנדבות במיוחד לאירוע.
אחרי פתיחה שכללה ריקוד היפ הופ מרשים של 2 רקדניות מקצועיות מהקהילה (אל דאגה, משטרת הצניעות דאגה לחומרות הנדרשות) עלו אחת אחרי השנייה הלהקות הנרגשות והפציצו בשירים מקוריים נוטפי ציונות. קטעי מעבר כללו גם סרטון מרגש על 60 למדינה וסרט אילם, סטייל צ`רלי צ`פלין, בכיכובם של המדריכים שלנו, שמציג אתרים מרכזיים בעיר. ואז, מתוך כל האנרגיות והאנדרנלין באוויר הגענו לרגע שכולם חיכו לו - החלטת השופטים, בל אם להודות על האמת,כולנו כבר ידענו מי הזוכים. כבר ברגע שהם שעלו על הבמה לא היה הספק הקל שבקלים. רמת השיר המקצועית, שילוב הקולות המרשים והנוכחות המדהימה על הבמה, שלחה את שלושת הילדים מהסניף שלנו באוסלו למקום הראשון, עם למחיאות כפיים סוערות מפה לפה.
אני עכשיו נמצא בדירה. בחוץ מטפטף גשם אירופאי טיפוסי ואני שקוע בתוך כל ערימות הבלאגן, הבגדים והכביסות. לא פשוט אחרי כל ה-"HIGH" הזה לחזור לשיגרה. אבל אין ברירה - בעוד יומיים טסים לשבת ארגון באוסלו ומשם לחופשת התאוששות בת שבוע ברומא שיומיים אחריה עולים על מטוס לאמסטרדם.
אוייש... שגרה, שגרה...
למישהו יש רעיון מה לעשות בפסח?!
איתי פרנקל, הוא שליח מטעם בן עמי, המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות ב-WZO ובני עקיבא העולמית