פרק מספר: אור השמיטה

לצפיה בפרק בPDF

על פתח הבית

כפי שנוכחנו כבר לראות, שנת השמיטה פותחת בפנינו עולם מושגים חדש ומלא משמעות. נראה שהמקום בו מושגי שנת השמיטה יוצאים מבעד לכותלי בית המדרש, מניחים לשאלותיו של החקלאי בשדה ומחלחלים עד אלינו ממש, הוא המטבח הביתי. זהו גם המוקד לחרדות שיש לאלה מאיתנו שמרגישים לפתע שהפעולות האלמנטריות והיומיומיות ביותר הופכות לשאלות חמורות בהלכה. מה עושים עם פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית?¹ האם עלי להכין את הארוחות בצורה שונה? כיצד עלי לנהוג בשאריות האוכל? ועוד ועוד..

המצוקה, הנובעת בעיקר ממחסור במידע רלוונטי, מתעצמת נוכח המחשבה שהלכות שמיטה דורשות עצירה וחשיבה לפני כל פעולה פשוטה ודורשות שינויים משמעותיים בסדר היום הביתי.

בפרק זה נבקש קודם כל להרגיע את הלחץ. חוסר הנחת נובע בדרך כלל מחוסר בהירות המביא עמו תחושת מועקה. ניווכח לדעת שבסך הכול מדובר בהלכות פשוטות, לא רבות כל כך כפי שנהוג לחשוב, וקלות ליישום. נראה גם שהעקרונות והכללים העומדים בשורש הענפים ההלכתיים הינם פשוטים והגיוניים. אין צורך בשינוי סדרי בראשית, הדרישה העיקרית מאיתנו היא יותר תשומת לב ומעט יותר רגישות. לסיום, נעמיק במשמעות ובתוכן הרוחני שנבנה בחיינו על ידי גופי הלכות השמיטה.

'לָכֶם לְאָכְלָה'

הנחיית התורה בנוגע לדרך השימוש ביבול שנת השמיטה מנוסחת בספר ויקרא (כ"ה, ו) כך: "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה". מפסוק זה נלמדו שני כללים יסודיים ביחס ליבול שנת השמיטה, שני כללים אלה משלימים זה את זה: א.מעלת אכילת פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית. ב.האיסור לגרום להפסד פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית.

1. תאכל, זה קדוש!

הפעולות האנושיות בששת השנים שקודם לשמיטה, מעצימות את מרכזיות האדם בעולם. השביתה מעבודת האדמה בשנת השמיטה, שהיא כדברי התורה - שבת הארץ, מעניקה לארץ קדושה מיוחדת. ביטוי ממשי לקדושתה של הארץ בשנת השמיטה הוא קדושתם של הפירות והירקות הגדלים בה.

בשנה זו, זוכה האדם להכניס קדושה לתוככי גופו. בכך הוא מקדש את מעשה האכילה היומיומי, מרומם את חיי החולין למעלת הקודש.

מעלת אכילת הפירות והירקות בשנת השמיטה היא אפוא בראש ובראשונה זכות גדולה! בשנה זו אנו נעשים אורחים של ה' בביתו והוא מעניק לנו משפע טובו. במובן זה, כל פרי או ירק מקבל משמעות וערך מיוחדים: אלו אינם סתם פירות וירקות אלא פירות וירקות בעלי מעלה רוחנית מיוחדת - קדושת שביעית!

יש הסוברים² שהפסוק הנ"ל מלמד שהאכילה בשנה זו איננה רק זכות אלא אף מצווה מן התורה. להבנה זאת, אכילת הגידולים המקודשים מקשרת אותנו ממש אל ריבונו של עולם ('מצוות' מלשון 'צוותא'). בכך אנו מגלים בשנה זו שגם המצוות מתאימות וטעימות לנו, בבחינת "טעמו וראו כי טוב ה' ".

בין כך ובין כך, נראה שלכל הדעות ישנה חשיבות גדולה להתאמץ ולהשתדל לרכוש פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית. בכך אנו מבטאים את הבנת ערכם ומעלתם של גידולים אלה.

2. ההפסד כולו שלך...

עמדנו על כך שליבול השמיטה ישנו ערך רוחני מיוחד ולכן ישנה גם מעלה באכילתו. ניתן להגדיר זאת גם כמעין מצוות 'עשה' ביחס ליבול שנת השמיטה.

מהפסוק "וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה" למדו חז"ל (פסחים נב:) שישנו גם איסור לגרום להפסד הפירות והירקות, וכך דרשו את הפסוק - "לאכלה - ולא להפסד". זוהי מעין הגדרת מצוות 'לא תעשה' ביחס ליבול שנת השמיטה.מה עומד מאחורי איסור זה?הפסד הפירות והירקות מהווה פגיעה וזלזול בערכם המקודש. מעבר לכך, הדבר מונע את אכילתם על ידי האדם ובכך מהווה ביטול מסוים למצוות אכילת הפירות.

לאיסור זה קיימות השלכות רבות עבור אלה הצורכים פירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית, אך ניתן לכלול את הפרטים השונים בשתי הגדרות כלליות:

1. תאכל כמו בנאדם!

העובדה שגידולי שנת השמיטה הינם מקודשים קובעת כלפיהם יחס מיוחד. הכנת המאכלים ואכילתם צריכה להיעשות בדרך המקובלת, כלומר, באופן הנעשה על ידי רוב בני האדם. אכילה או הכנת המאכל שלא תתבצע בדרך זו תיחשב כהפסד לפרי או לירק ופגיעה בקדושתו, וכן היא מונעת גם את האכילה וההנאה ממנו באופן המיטבי. להלן ניתן מספר דוגמאות לכלל זה.

1.הכנת המאכל:

כחלק מתהליך הכנת המאכל הופך האדם לעיתים את הפרי או הירק למשקה, על ידי סחיטה או ריסוק. לאור הכלל שלמדנו, ניתן יהיה לסחוט ולרסק פירות וירקות בשנת השמיטה כל עוד מדובר בפעולה המקובלת באותו סוג של פרי/ירק.

הערות למעשה:

סחיטה: כאשר סוחטים פרי, עלינו להשתדל לסחוט אותו עד תומו. הסיבה לכך היא כדי שלא ייחשב הדבר כהפסד לחלק שלא נסחט.

ריסוק: גם כאשר הדבר איננו מקובל, ישנם שני מצבים בהם ניתן יהיה לרסק פירות או ירקות:

1. ריסוק ידני (מזלג/פומפיה), כיוון שריסוק זה איננו נחשב שינוי משמעותי, בשונה מריסוק על ידי מעבד מזון (בלנדר).

2. ריסוק עבור תינוקות או אנשים מבוגרים/חולים הזקוקים לכך. עבורם נחשב הדבר כמקובל.

2.האכילה:

1. בדומה להכנת המאכל, גם האכילה צריכה להתקיים בדרך המקובלת ואין לשנות מכך. לכן, אסור יהיה לאכול מאכל שרגילים בדרך כלל לבשלו, בצורה חיה. למשל, אין לאכול תפוחי אדמה ללא בישול. לחילופין, אסור לבשל מאכל שרגילים בדרך כלל לאוכלו חי, כגון אבוקדו.

2. מסיבה זואין לאכול פרי שלא הגיע לגמר בישולו. למשל, אין לקטוף מן העץ פרי שטרם הבשיל כל צרכו.

3. אין להאכיל בעלי חיים במאכל הקדוש בקדושת שביעית וראוי לאדם. הסיבה לכך היא שאכילת בעלי החיים היא שימוש נחות באופן יחסי מן המעלה הראויה לפרי/ירק הקדושים בקדושת שביעית. שימוש נחות זה מונע את מימוש הפוטנציאל הרוחני הגלום בפרי או בירק.

סיכום:

ישנה מעלה גדולה באכילת יבול שנת השמיטה. כל עוד הכנת המאכלים ואכילתם נעשית בצורה המקובלת והרגילה אזי הדבר מותר ואף רצוי. בשונה ממה שמקובל לחשוב, מבחינת ההלכה אין כמעט הגבלה בצורת הכנת האוכל ובאכילתו בשנת השמיטה.

2. למה אתה זורק?

כאמור, דברי חז"ל שהובאו לעיל אודות היחס המיוחד ליבול שנת השמיטה, מהווים גם יסוד לאיסור לפגוע באופן ישיר בפירות וירקות הקדושים בקדושת שביעית. כאן המקום להדגיש, שכאשר אנו מתייחסים למאכל הקדוש בקדושת שביעית אנו מתכוונים גם למאכלים בהם בושלו ירקות/פירות הקדושים בקדושת שביעית. לדוגמא: פשטידה, חמין, מרק וכדו'. במקרה כזה, כל התבשיל מתקדש בקדושת שביעית וממילא כך צריך להיות גם היחס אליו.

ההשלכה המעשית להלכה זאת היא האיסור להשליך שאריות מאכלים הקדושים בקדושת שביעית לאשפה. כאשר משליכים שאריות מאכל לאשפה גורמים לריקבון הפרי, בנוסף לכך, ייתכן שעצם הנחת המאכל באשפה מוגדרת מיד כהפסד. מכיוון שמאותו רגע ואילך אף אדם לא יאכל מפרי זה.³

הדרך הפשוטה והמעולה לפתור בעיה זו היא לסיים את המאכל עד תומו.כדברי דרשת חז"ל: "לאכלה - ולא להפסד". איסור ההפסד כאמור הוא זרז לעודד ולחזק בנו את חשיבות השמירה על מאכלי השמיטה - הן מצד אופן אכילתם והן מצד ההקפדה על יחס נאות בשימוש בהם.

מה עושים אם בכל זאת נותרו שאריות שאיננו מעוניינים לאכול?

במקרה כזה ישנן שתי דרכי פעולה אפשריות:

1. הנחת המאכלים בשקית: אפשרות אחת היא הנחת המאכלים בשקית והשלכת השקית לאשפה (פתרון זה דומה ליחס המכובד בו אנו נוהגים בשאריות הלחם לאחר סעודה). השקית שומרת על הפירות שלא יירקבו על ידי יתר שאריות הפסולת שבאשפה.

2. כלי מיוחד לשאריות מאכלי שביעית (פתרון מהודר): נייחד מבעוד מועד כלי מיוחד עליו יופיע כיתוב המבהיר מהו תפקידו ('קדושת שביעית'וכדו').את שאריות המאכלים נניח בתוך הכלי וכך נניח להם להירקב מעצמם. חשוב להדגיש שעל מנת למנוע את ההתייחסות לכלי כפח אשפה ראוי לבחור כלי מכובד ונאה (אפשר גם לקשט בצורה יפה כדי לחבב עלינו את המצווה). בין שכבת פסולת אחת לשנייה יש להניח חתיכת נייר סופג/עיתון, כדי למנוע את זירוז תהליך הריקבון של השאריות החדשות.⁴בסוף היום ניתן יהיה להשליך את השאריות שהצטברו בכלי ישירות אל הפח הרגיל. יש המקפידים להניח את שקית השאריות למשך כמה ימים עד שהמאכלים ייפגמו בצורה משמעותית יותר.

לא ליפול בפח...

הדגשנו ש'כלי שביעית' איננו פח אשפה. ההשלכה המעשית של הנחיה זו היא שאין להשליך לכלי זה שאריות מאכל או קליפות שאינן ראויות למאכל כלל. לעיתים, בגלל חוסר ידיעה, משליכים לכלי השביעית שאריות מכל סוג ומכל מין. לכן יש לעשות סדר: קליפות הראויות למאכל, כגון: קליפות מלפפון, קליפות גזר, קליפות תפוחי עץ וכדו' יש להשליך לכלי השביעית. לעומת זאת: גלעינים וגרעינים,⁵ או קליפות שאינן ראויות למאכל אדם (לדוגמא קליפות תפוז⁶), שאריות מאכל בודדות הדבוקות לצלחת⁷ - יש להשליך אל הפח הרגיל.

שני הפתרונות שהוצעו לטיפול בשאריות המאכלים (שקית וכלי שביעית) טובים על אף שבכלי שביעית יש הידור. לכן, במקום בו האדם מרגיש ששימוש בכלי שביעית מכביד עליו ועלול להביא להימנעות מקניית פירות הקדושים בקדושת שביעית, ניתן להשתמש בשקית הנפרדת שהוצעה לכתחילה.

בתוך פרטי ההלכות חשוב תמיד שנזכור את התמונה הכללית, והיא - השמחה וההודאה לה' על הזכות לצרוך ולאכול את פירות הארץ הקדושים בקדושת השביעית.

לכל זמן ועת...

חשוב לשים לב שקדושת גידולי השביעית משתנה מגידול לגידול. בירקות למשל הקדושה נקבעת על פי מועד הקטיף, כך שהם מוגדרים כקדושים כבר בתחילת שנת השמיטה.⁸ לעומת זאת, בפירות קובעת החנטה ובתבואה וקטניות הזמן הקובע הוא שליש גידולם. במקרים אלה, בחודשי השנה הראשונים גידולים אלה אינם קדושים⁹ אך יש לעקוב בכל גידול מהי עת קביעתו המדויקת לקדושת שביעית.

* * *

לאחר שהגדרנו לעצמנו את גבולות הגזרה של שמירת הלכות השמיטה בבית ונוכחנו לגלות שהן לא מסובכות כפי שאולי חשבנו קודם לכן, נעבור כעת לבחון כיצד גופי ההלכות מטעינים במשמעות את קיומם. נראה כיצד מאפשרות לנו ההלכות לחוות באופן קיומי את הערכים המשתקפים במצוות השמיטה.

מעגלים של משמעות

המפגש של כל אחד ואחת מאיתנו עם מושגי שנת השמיטה בבית, מחולל תהליכים שכדאי לשים אליהם לב. ישנן שתי זוויות להביט על התהליך הזה, יש שינסו לצאת ידי חובת הפעולות ההלכתיות בלבד, יבדקו שאינם שוגים בפרטי ההלכה ובכך די להם. אך יש מי שינסה להתבונן מה נבנה בתוך הנפש בשנה הזאת. לא רק בקיום ההלכתי הטכני של פרטים רבים אלא בתהליך הרוחני הפנימי, שייתכן ונזכה לצאת ממנו קצת יותר טובים.

בפרק א ראינו ארבעה מעגלים שונים הנבנים בתוכנו בתהליך יישום הוראות התורה ולכולם אנו רוצים להיפתח: א. בין אדם למקום. ב. בין אדם לעצמו (מידות). ג. בין אדם לחברה. ד. בין אדם לארצו. להלן נבחן כיצד כל אחד ממעגלים אלה נבנה ומתרומם כתוצאה מיישום הלכות השמיטה בבית.

1. בין אדם למקום

מהי התחושה שמלווה אותנו שעה שאנו עומדים מול פרי או ירק הקדושים בקדושת שביעית וחושבים על ההנחיות ההלכתיות, כיצד מותר לנו לנהוג בהם? אצל רובנו, התחושה הטבעית הראשונית היא תחושת הגבלה. מה טיבה של הגבלה זו ומה היא מחוללת בנו?

נראה ששנת השמיטה מעמידה אותנו ישירות אל מול הא-לוהים. בעלותנו על הקרקע מתערערת וכך גם תחושת הבעלות שקיימת אצלנו כלפי תחומים רבים נוספים בחיינו. יכולת האדם להשתמש בחפץ ללא הגבלה, היא ביטוי לבעלותו עליו. האיסור לנהוג בפירות ובירקות כאוות נפשנו, מורה על כך שה' הוא האדון ובעל הבית על המציאות בכלל ועל הפירות בפרט. כשאנו באים לטעום ממעדניו של המלך בשנה זו, רגע לפני ההנאה מהם, אנו נזכרים בהלכות השונות המסייעות לנו לחוש מיהו בעל הבית האמיתי. תחושת עמידה זו מול ה' יתברך קובעת בנו יחס של יראה מפני גודל המעמד.

בו בזמן, יוצרת בנו אותה עמידה תחושת אהבה וקרבה. אהבה זו באה לידי ביטוי בכך שאנו זוכים לאכול משולחן גבוה, מאכלים הקדושים בקדושת שביעית. בכך גם פעולות החולין שלנו זוכות לקבל ערך עליון ומקודש. יתירה מזו, באכילת הפרי זוכה האדם להכניס קדושה (=פרי קדוש) לתוך גופו ממש, ובכך להיות מחובר באופן ממשי לקדושה. הקשר לא-לוהים מתגלה בשנה זו בכל ארוחה ודורש מאיתנו לגשת לכך בדחילו ורחימו - ביראה ואהבה.

2. בין אדם לעצמו

התייחסותו של האדם המערבי אל הטבע היא כאל משאב לצריכה. הנחת היסוד שעומדת בבסיס התנהגות זו מונעת מהתחושה שהאדם הוא מרכז הבריאה. מחשבה זו מניעה לא פעם את בני האדם לעשות בעולם ככל העולה על רוחם ואף לפגוע באיזוני הטבע העדינים. שנת השמיטה מחזירה את האדם לפרופורציות נכונות. בשנה זו נדרש ממנו 'לפנות מקום' לריבון העולם ולכן הוא נדרש לנהוג בענווה והתבטלות. תנועה נפשית זו מביאה לעידון המידות ולזיכוך הגאווה והאגוצנטריות. גישה זו מרסנת גם את היצרים שכן כאשר יש להתייחס למאכל ברגישות ובתשומת לב, מה שמעמידים במוקד הוא לא רק את התאווה והחפץ האישי אלא שיקולים ערכיים נוספים.

3. בין אדם לחברה

היחס אל הזולת נבחן ונמדד גם על רקע יחסו לריבונו של עולם. כאשר מי שעומד במרכז הוא ה' יתברך, אזי גם זולתי חשוב לא פחות ממני. במובן זה, המעגל הראשון - בין אדם למקום, מקרין על שני המעגלים הבאים אחריו - זה שבין אדם לעצמו וזה שבין אדם לחברו. באופן מעשי נבחן בפרק הבא כיצד עלינו להפעיל עקרונות בתיקון היחס לזולת כאשר אנו באים לבחור מאיזו תוצרת לקנות. האם נדאג לצורך האישי שלנו בלבד (גם לזה הרוחני) או שנפעיל מערכת שיקולים רחבה, רגישה ומתחשבת יותר?

4. בין אדם לארצו

היחס המיוחד אל פירותיה של הארץ בשנת השמיטה מחדד בפנינו את ערכה המיוחד של ארץ ישראל. מעבר לרגישות ליופי הבריאה, פלא קיומה היומיומי וקסמה שובה הלב, אנו מגלים בשנה זו גם את ערכה העליון של ארץ ישראל, שאיננה ארץ ככל הארצות. ארץ מופלאה זו שאחת לשבע שנים זקוקה לשמיטה איננה עוד ארץ. זוהי ארץ בעלת טבע רוחני, טבע שכאשר אין רגישות אליו היא מקיאה מעליה את יושביה. ולהיפך, זוהי ארץ הרגישה לבניה ובנותיה השבים אליה ונושאת פרי וענף כביטוי לאהבתה אליהם. שנת השמיטה בה איננו פועלים בארץ פותחת אותנו לשים לב אל קדושתה וערכה העצמיים שאינם תלויים בנו אלא בריבון העולמים. דווקא בדורנו, דור התחיה בו שב ישראל לארצו לאחר אלפיים שנות גלות, וזכה לראות איך הארץ החלה להפריח שממותיה לכבודו, ישנו ערך רב להתבונן בסגולתה העליונה של הארץ.¹⁰

סיכום:

קיום השמיטה בבית הוא אתגר מלא משמעות ותוכן. צריכת פירות וירקות הקודשים בקדושת שביעית היא זכות גדולה המחייבת אותנו גם ביחס ייחודי התואם את ערכם. קיום הלכות השמיטה בבית בונה בתוכנו נדבכים ערכיים משמעותיים והופך את המושגים ההלכתיים המופשטים לחוויה ממשית ומשמעותית.

הרב אלי טרגין מרבני מרכז הלכה והוראה בראשות הרב יוסף צבי רימון, ראש כולל בעיר לוד ופועל רבות למען הנגשת נושא השמיטה לכלל הציבור בארץ ובעולם